ע"פ 4493/19 פלוני נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים ר' פרידמן-פלדמן , א' אברבנאל ו ח' זנדברג ) מיום 12.6.2019 בתפ"ח 36614-03-18 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער.

1.

נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו שורה של עבירות מין. בהליך התקיימו דיוני הוכחות, במהלכם נשמעה עדותה של המתלוננת וכן נשמעו מספר עדי תביעה נוספים. עד כה הגיש המערער שלוש בקשות פסלות אשר נדחו על ידי בית המשפט קמא (החלטות מיום 12.9.2018, 14.11.2018 ו-15.1.2019). על ההחלטה השלישית הוגש ערעור לבית משפט זה (ע"פ 475/19 פלוני נ' מדינת ישראל (28.1.2019) (להלן: ערעור הפסלות הקודם ) , אשר נדחה .

ערעור זה עניינו בבקשת פסילה רביעית שנדחתה על ידי המותב.

2.

ביום 5.3.2019 הגיש המערער בקשה למתן צו להמצאת מסמכים לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי ). בקשה זו נדונה במהלך דיון שהתקיים ביום 29.5.2019 ולאחר שמיעת טענות הצדדים, קיבל בית המשפט את הבקשה בחלקה וציין כי נימוקי ההחלטה יימסרו במועד הכרעת הדין.

ביום 3.6.2019 הגיש בא-כוח המערער בקשה לקבלת הנימוקים להחלטת בית המשפט מיום 29.5.2019, וזאת על מנת לשקול הגשת ערר על ההחלטה לבית המשפט העליון. לחלופין צוין כי ככל שבית המשפט קמא ידחה את הבקשה, מתבקשת פסילת המותב. ביום 5.6.2019 דחה בית המשפט קמא את הבקשה, בציינו כי " בשונה מבקשה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי תשמ"ב-1982, שיש עליה זכות להגשת ערר, כחריג להחלטות ביניים בהליך פלילי, אין זכות ערעור על החלטות ביניים אחרות, ובכלל זה החלטה לפי סעיף 108 לחוק ". בקשת הפסלות נדונה במעמד הצדדים ביום 12.6.2019, ולאחר שמיעת טענות בעניינה היא נדחתה. בית המשפט קמא ציין כי בדומה לטענות שנטענו על ידו בבקשות הפסלות הקודמות, גם עתה מתמקדות טענות המערער בהחלטות שניתנו במהלך ניהול הדיון – ההחלטה בבקשתו לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי, וההחלטה לפיה הנימוקים להחלטה יינתנו בהכרעת הדין. בית המשפט קמא ציין כי " החלטות אלה, גם אם נפלה בהן טעות, כטענת ב"כ הנאשם, הן החלטות ענייניות, וכפי שקבעה כב' הנשיאה בפסק דינה בבקשת הפסילה הקודמת – "מדובר בהחלטות שאין בהן כדי להקים עילת פסלות והליכי פסלות אינם מהווים אכסניה מתאימה להשיג עליהן..." (פסקה 4 לפסק הדין)" (פסקה 8 להחלטה). עוד הובהר כי אין בהחלטות שהתקבלו משום קביעת עמדה לגבי תוצאות ההליך הפלילי, אשר יוכרע על בסיס הראיות שתהיינה לפני בית המשפט בתום שמיעת ההוכחות.

3.

מכאן הערעור בו שב המערער על הטענות שהעלה בפני בית המשפט קמא. המערער סבור כי הסיבות אשר בגינן הוגשה הבקשה לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי הצדיקו את קבלתה במלואה, וכי כל החלטה אחרת פוגעת באופן קשה ביכולתו של המערער להגן על עצמו, מקימה חשש למשוא פנים ומובילה למסקנה כי מטרתו של בית המשפט קמא היא לחסום את דרכה של ההגנה. אשר להחלטה לפיה הנימוקים יימסרו במסגרת הכרעת הדין, נטען כי היא אינה מאפשרת לבחון כבר בשלב זה אם נפלה טעות משפטית בהחלטת בית המשפט, ועל כן היא מצדיקה פסלות. עוד נטען כי האופן שבו ניהל בית המשפט קמא את הדיון בבקשת הפסלות מקים אף הוא עילת פסלות, שכן בית המשפט קצב פרק זמן קצר ביותר – 15 דקות לכל צד – להשמעת הטענות. על כל זאת הוסיף המערער וטען כי לאורך כל ההליך נוהג בית המשפט קמא בסלחנות כלפי התביעה, מתעלם מדברים קשים ומאיומים שהושמעו כלפי באי כוח המערער ומתנהג באופן אשר מקים חשש לאוריינטציה "תביעתית" מובהקת, בעיקר לאור העובדה שכל שלושת חברי ההרכב כיהנו בעבר בתפקידי תביעה. לבסוף נטען כי ההשפעה המצטברת של בקשות הפסלות הקודמות מקימה אף היא חשש ל"נקמנות אישית" של שופטי ההרכב כלפי המערער. בשל טעמים אלה ובשל משקלם המצטבר, סבור המערער כי יש לקבל את הערעור ולהורות על פסלות המותב.

4.

דין הערעור להידחות. גם הפעם טענותיו של המערער מתמקדות בהחלטות דיוניות של בית המשפט קמא אשר כבר נפסק שהליכי פסלות אינם מהווים אכסניה מתאימה להשיג עליהן. לא מצאתי כי מהחלטותיו של בית המשפט קמא או מהדיון בבקשת הפסלות, עולה חשש ממשי למשוא פנים כלפי המערער. המערער מעלה בהקשר זה חששות סובייקטיביים בעלמא ואילו בית המשפט קמא שב ומדגיש כי ההליך יוכרע על בסיס הראיות שתהיינה בפניו בתום הדיון. כפי שכבר קבעתי בערעור הקודם חזקה על המותב שכך אכן יפעל, והמערער לא הציג כל טעם מבורר להניח אחרת.

אשר על כן, הערעור נדחה.