ע"פ 450/07 דוד שושן נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בין המערער למתלוננת התקיימה מערכת יחסים שנמשכה מספר שנים. משעלו יחסיהם על שרטון, דרשה המתלוננת מהמערער כי יעזוב את ביתה שם הוא גר, וכך עשה. בתאריך 4.6.06 ביקש המערער לקחת חפצים שונים שנותרו בבית המתלוננת, ובעת שבני הזוג ירדו למחסן, שב המערער וביקש ממנה להרהר בהחלטתה להיפרד ממנו. משעמדה על דעתה, החל המערער להכות את המתלוננת באגרופים ששלח לפניה, והוא הוסיף והטיח אותה לעבר חפצים שונים שהיו במחסן. משהבחין המערער בחבלות שגרם, הוא מירר בבכי וביקש מהמתלוננת שלא תספר לאיש על הכאתה, אולם בהמשך הוציא סכין מתיקו ודקר אותה שלוש פעמים ברגליה וירכיה. לאחר כל אלה נעל המערער את המתלוננת במחסן, נטל עמו את המפתח ונמלט.

כתוצאה מאותה תקיפה נגרמו למתלוננת המטומות סביב העיניים, בזרועות ובירך, וכן שלושה פצעי דקירה, והיא נזקקה לאשפוז וטיפול רפואי.

המערער הודה בעובדות אשר יוחסו לו, ובעקבות כך הורשע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, וכליאת שווא, עבירות לפי סעיפים 329(א)(1), 380+382(ב)(1) ו-377 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בגין כל אלה דן אותו בית המשפט ל-6 שנות מאסר, 8 חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 3000 ש"ח, והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 25,000 ש"ח. הערעור מופנה כנגד גזר הדין.

נטען, בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער יתר על המידה, אף שמדובר באירוע יחיד שהתרחש על רקע של קשר ממושך שהיה בין בני הזוג, והתלות שפיתח המערער במתלוננת. כן נטען, כי בית המשפט לא ייחס משקל הולם להודאת המערער והחרטה שהביע.

אין בידינו להושיע את המערער, באשר לא הוכחה עילה אשר תצדיק זאת. הוא חטא במעשים שעל חומרתם המופלגת אין צורך להרבות מילים, והוא עשה זאת עקב כך שהמתלוננת מאסה בהתנהגותו הבוטה כלפיה. המערער חבל בבת-זוגו, דקר אותה, והותירה מדממת במחסן נעול. זו התנהגות קשה ואכזרית אשר הצדיקה תגובת עונשית קשה, ומכאן מסקנתנו כי לא נפל פגם כלשהו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי.

הערעור נדחה.