ע"פ 4505/99 שלמה ערג'י נ. מדינת ישראל

בבוקר יום 1.9.98, כשלושה חודשים לאחר גירושיו מאשתו, ניסה המערער לתקוף את גרושתו, רדף אחריה כשניסתה להימלט מפניו והשליך אבן לעברה. בעקבות אירוע זה עוכב המערער לחקירה, שבסיומה שוחרר בערובה ובתנאי שיימנע מיצירת קשר כלשהו עם גרושתו. סמוך לאחר שחרורו מיהר המערער לבית גרושתו, חדר לדירתה מבעד לחלון, פנה לעבר המטבח והצטייד בסכין. משניסתה בתו לעכב בעדו, הדף אותה מעליו, סטר לה ואיים עליה בסכין. שכן שהזדמן לדירה, וניסה לאחוז בידו של המערער, הוכה ונהדף גם הוא. לבסוף פנה המערער לעבר גרושתו ונעץ את הסכין בבטנה. הוא ניסה לדקור אותה שוב, אך היא תפסה את להב הסכין בידה ובסיוע בתה והשכן הצליחה להיחלץ מפני פגיעה נוספת. המערער נמלט ואילו המתלוננת פונתה לבית-חולים, נותחה ואושפזה במשך ארבעה ימים. משנעצר המערער, כעבור יומיים, ניסה להימלט מניידת המשטרה בה הובל.

בשל מכלול המעשים הללו הורשע המערער לאחר שמיעת ראיות בגרימת חבלה חמורה, בנסיבות מחמירות, בניסיון לתקיפה בנסיבות מחמירות, בשתי עבירות תקיפה, בהפרת הוראה חוקית ובניסיון לברוח ממשמורת חוקית. בית המשפט גזר את דינו לעשר שנות מאסר, שמונה שנים מתוכן לריצוי בפועל.

הערעור שלפנינו הוא על חומרת העונש. חרף טענות הסניגור לא מצאנו יסוד להתערב בגזר הדין. המערער חדר לבית גרושתו, זמן קצר לאחר שהוזהר על-ידי המשטרה שלא להתקרב אליה, דקר אותה בסכין בבטנה והסב לה פציעה חמורה. אלמלא גברו עליו, ומנעו ממנו לדקור אותה פעם נוספת, קשה לדעת כיצד היה העניין מסתיים. כן נקבע ביחס למערער כי הוא מהווה סכנה מוחשית לשלומה של גרושתו, המוסיפה לחיות בחרדה מפניו. על רקע כלל הנסיבות הללו, העונש שנגזר עליו - אף שאיננו קל - רחוק מלהיות חמור במידה שתצדיק את התערבותנו. למערער יש אמנם קשיים, שלרובם נקלע בגלל התמכרותו לסמים מסוכנים. בית המשפט המחוזי המליץ לנצל את תקופת מאסרו של המערער למתן טיפול גמילתי. נחה דעתנו כי המלצה זו מיושמת. כן מקבל המערער סיוע תרופתי נפשי.

הערעור נדחה.