ע"פ 4512/07 אברהם סויסה נ. מדינת ישראל

בתאריך 4.2.05, בשעת אחר הצהרים, נהג המערער באוטובוס ציבורי זעיר, ולאחר שחצה מסילת ברזל, איבד את השליטה על רכבו, סטה שמאלה לתוך המסלול הנגדי, ופגע בחזיתו של רכב אחר. כתוצאה מהתאונה נגרם מותה של אשה שנסעה ברכב האחר, ונהג של אותו רכב, בנה של המנוחה, נפצע קשה.

לאחר שמיעתן של ראיות הצדדים, הרשיע בית משפט השלום ברמלה את המערער בעבירות של גרימת מוות וחבלה של ממש, עבירות לפי סעיפים 64 ו-38(3) לפקודת התעבורה. בעקבות כך נגזרו למערער 15 חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 10,000 ש"ח, והוא נפסל מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך 10 שנים.

כנגד פסק-דינו של בית המשפט השלום הוגש ערעור ועמו בקשה לעכב את ביצועו של העונש. בהחלטה מיום כ"ב באייר התשס"ז (10.5.07) דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, ובהחלטה זו עוסק הערר שבפני.

קשה הוא האירוע בו היה מעורב המערער, וקשה שבעתיים תוצאתו. בהכרעת דין מפורטת ומנומקת מצא בית משפט השלום כי האשם לתאונה רובץ לפתחו של המערער.

לתוצאה זו הגיע בית המשפט בהתבסס על ממצאי השטח, ומאחר שלא ראה מקום לתת אמון בגרסאות מאוחרות שמסר המערער, בהן ביקש להתנער מאחריותו

לתאונה. במצב זה נראה כי בשלב הערעור תעמוד בפני המערער משימה לא קלה, ולכך יש מטבע הדברים השלכה גם לעניין עיכוב ביצועו של העונש.

הפן האחר של הסוגיה בה נדרשתי להכריע, הוא כמובן העובדה שמדובר במאסר לא ארוך, אשר המערער עלול לשאת בכולו או בחלקו הגדול טרם שמיעת הערעור. כדי למנוע מצב זה, הורה בית המשפט המחוזי לקבוע את הערעור לשמיעה במועד קרוב, וסבורני כי בכך הוא נקט בפתרון הולם ומאוזן.

אם מסיבה כלשהי לא ייקבע הערעור לשמיעה לפני תחילתה של פגרת בית המשפט התשס"ז, יהיה רשאי המערער לשוב ולבקש מבית משפט קמא לבחון את שאלת עיכוב ביצועו של המאסר.

בכפוף לכך, הערר נדחה.