ע"פ 4525/96 שמעון אליהו ביטון נ. מדינת ישראל

המערער בתיק 4525/96 (שמעון ביטון) הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירות של פריצה לרכב, גניבת רכב, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא ביטוח, חבלה בכוונה מחמירה והחזקת הרואין שלא לצריכה עצמית במשקל 1.2375 גרם. בשל עבירות אלה נדון לארבע שנים מאסר בפועל ולשנתיים מאסר על תנאי. כן הפעיל בית המשפט המחוזי, שני מאסרים על תנאי אחד לתקופה של 30 חדשים והשני של 24 חדשים. בית המשפט הורה שמהתקופה המצטברת של 54 חדשים, 14 חדשים יהיו במצטבר ויתרתם בחופף לעונש שגזר.

אין מחלוקת בין הצדדים שהפעלת המאסר לתקופה של 24 חדשים, זו אשר הוטלה על המערער בתיק 19/91 של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, היתה שלא כדין הואיל ומאסר זה כבר הופעל.

אשר על כן אנו מבטלים את הפעלתו של מאסר על תנאי זה.

הן המערער והן המדינה ערערו על גובה העונש.

על-פי נסיבות העבירות שבהן הורשע המערער ועל רקע עברו הפלילי, אכן העונש שהוטל עליו הינו קל ולכאורה הצדיק התערבות. עם זאת מתברר שהמערער עובר תהליך שיקום ולאורך תקופה ניכרת הינו מתמיד בו. בנסיבות מיוחדות אלה, הודיע בא-כוח המדינה שהוא חוזר בו מן הערעור כנגד קולת העונש.

לדעתנו גם ערעורו של המערער על חומרת העונש, פרט לביטול המאסר על תנאי כאמור, צריך להידחות. כבר אמרנו שהעונש שהוטל עליו הינו קל יחסית. נוסיף לכך את דבריה של קצינת המבחן, על פיהם, על מנת להשלים את תהליך השיקום שעובר המערער בכלא, לא יהיה זה ראוי לקצר את תקופת מאסרו.

אשר על כן, החלטנו שהמאסר על תנאי למשך 30 חדשים שהופעל, 14 חדשים מתוכם יהיו מצטברים ו16- חדשים יהיו חופפים, כך שעל המערער יהיה לרצות את אותה תקופת מאסר כפי שהוטלה עליו בבית המשפט המחוזי.