ע"פ 4528/02 רסמי בן סאמי נג'אר נ. מדינת ישראל

1.בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע את המערער בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה וגזר עליו מאסר לתקופה של שלוש שנים ומחצה, מתוכה שתי שנים ומחצה לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. נקבע כי המערער – שהוא צעיר כבן 27 שנים – דקר את המתלונן על רקע ויכוח ביניהם, אחרי שהמערער סירב להתיר לבני משפחתו של המתלונן לעבור בשביל שליד ביתו של המערער. אחרי הדקירה הובהל המתלונן לבית החולים כשהוא סובל מדימום פנימי בחלל הצפק סביב הכבד ומפגיעה באונה השמאלית של הכבד והיה צורך בניתוח ובאשפוז.

המערער ערער על הרשעתו בדין ועל חומרת עונשו, אולם במהלך הדיון בפנינו חזר בו בא כוחו מן הערעור על הכרעת הדין ומיקד את טענותיו בענין העונש.

2.כפי שטען בא כוח המערער לא ניתן משקל מספיק לעובדה שהעבירה נעברה בחודש אוגוסט 1998 ואילו כתב האישום הוגש רק בשנת 2000, ובסך הכל חלפו ארבע שנים מאז נעברה העבירה ועד היום. עוד ציין כי למערער אין עבר פלילי וכי זה מאסרו הראשון. עוד נאמר כי המערער עבר תאונת דרכים קשה וכי הוא וגם אביו הקשיש לוקים בבריאותם. זאת ועוד, לאחרונה גם נעשה הסכם סולחה בין החמולות שהמערער והמתלונן נמנים עליהן.

3.דין הערעור על חומרת העונש להידחות. מדובר במעשה של אלימות חמורה, תוך שימוש בסכין, ובית משפט זה הביע לא אחת את דעתו בדבר הצורך לעקור את התופעה על ידי ענישה מחמירה. בית המשפט המחוזי הביא בחשבון את טענותיו של בא כוח המערער בדבר עברו הנקי ובדבר הזמן הרב שחלף ונתן לכך ביטוי בגזר דינו. גם אחרי שנתנו דעתנו על הנימוקים הנוספים להקלה בעונש שהעלה בא-כוח המערער בדיון לא מצאנו שיש מקום להתערב בגזר הדין.

4. הערעור נדחה.