ע"פ 4531/99 קאדי אבו מאדי נ. מדינת ישראל

השופטת ד' דורנר:

1.בתאריך 9.2.1998, בשעות-הצהריים נהג המערער בכביש דו-מסלולי רטוב מגשם ברכב סמיטריילר (להלן: הרכב) שצמיגיו הקידמיים היו שחוקים לחלוטין, במהירות 65 קמ"ש. בהגיעו לעקומה איבד את השליטה על רכבו. הרכב סטה אל המסלול הנגדי ופגע בשלוש מכוניות. שני אנשים נהרגו ואחד נפצע.

המערער נמצא אשם בבית-המשפט המחוזי בירושלים בעבירות הריגה, נהיגה ברכב המצוי במצב העשוי לסכן עוברי אורח, נהיגה במהירות שאינה סבירה ונהיגה ברכב כשהטכנוגרף אינו פועל כהלכה. נגזרו עליו שלוש שנות מאסר, מתוכן שנה וחצי לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי, בצירוף פסילה מנהיגה למשך שמונה שנים.

על גזר-דין זה ערערו הן המערער והן המדינה.

לדעתנו, לנוכח חומרתן הרבה של העבירות שהמערער עבר והתוצאות הקשות שנגרמו, לא ניתן לאשר את עונש המאסר המתון שהוטל עליו, ולא-כל-שכן אין מקום להקל בו.

אכן, המערער הוא אדם צעיר. הגם שעובד הוא בנהיגה, זו התאונה הראשונה שבה היה מעורב. מתסקיר שירות-המבחן עולה, כי המערער מתקשה להתאושש מן הטראומה שנגרמה לו בשל אחריותו למותם של בני-אדם. השירות אף המליץ שלא לגזור על המערער תקופת מאסר ממושכת.

ברם, נסיבות אלה אינן מצדיקות חריגה קיצונית מן העונשים שמקובל להטיל בגין עבירות הריגה בנהיגה פזיזה. תקופת המאסר הקצרה יחסית אף מחטיאה מטרה, שבעבירה מסוג זה היא בעלת משקל מכריע - הרתעת הרבים.

אשר-על-כן, אנו דוחים את ערעורו של המערער ומקבלים את ערעור המדינה. בהתחשבנו בכך שבהחמירנו בעונש במסגרת ערעור אין אנו נוהגים להטיל את מלוא העונש הראוי, אנו גוזרים על המערער חמש שנות מאסר, מתוכן שנתיים וחצי לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. שאר חלקי גזר-הדין יעמדו בעינם.