ע"פ 4537/20 אלירן הללי נ. מדינת ישראל

המבקש הודה במעשים המיוחסים לו בכתב האישום שהוגש נגדו, הורשע על פי הודאתו, ונגזר דינו ל-30 חודשי מאסר בפועל בצירוף עונשים נלווים. מדובר בעבירות מין בקטינה, שבוצעו באמצעות האינטרנט, כאשר "הקטינה" הייתה שוטרת שפעלה כסוכנת משטרתית בניסיון לאתר עברייני מין בקטינים במרשתת. המבקש הגיש ערעור הן על הכרעת הדין הן על גזר הדין, ועותר לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת עליו עד להכרעה בערעור. לאחר שעיינתי בכתובים, והוספתי ושמעתי את טיעוני באי כוח הצדדים לפניי, סבורתני כי במכלול השיקולים יש להיעתר לבקשה.

הערעור על הכרעת הדין סב על טענה משפטית, שבמסגרת הסדר הטיעון שבין הצדדים הוסכם עליהם כי זו תובא להכרעת בית המשפט המחוזי לאחר סיכומים בכתב שיוגשו. כך היה, ובית משפט הכריע כעמדת המשיבה. ייאמר כי אמנם אינני מעריכה את סיכויי הערעור כגבוהים, אך לצד זאת אני סבורה כי יש לאפשר למערער את יומו בערכאת הערעור. זאת בפרט כאשר לעת הזו לא נשמעה טענה ממשית מצד המשיבה למסוכנות הנשקפת מן המבקש, גם לא חשש להימלטות מן הדין. יצוין בהקשר לכך כי זה קרוב לשנתיים המערער משוחרר למעצר בית בתנאים מגבילים, ומזה זמן הוא נתון במעצר בית לילי בלבד; ואין טענה מצד המשיבה כי הפר את תנאי השחרור. עם מתן גזר הדין עוכב ביצועו עד להגשת ערעור תוך עיבוי הביטחונות הכספיים והוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ. עוד ייאמר כי בכל התקופה הזו מצוי המבקש בהליך טיפולי במסגרת שירות המבחן, כך גם נכון להיום.

בהינתן האמור, אני מורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקש עד להכרעה בערעור. התנאים המגבילים, הערבויות שניתנו וצו עיכוב יציאה מן הארץ, יוותרו בעינם. ככל שניתן, ימשיך בטיפול.