ע"פ 4542/04 שמעון דיין נ. מדינת ישראל

השופטת ד' ביניש :

המערער הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירות של אינוס לפי סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וכן בעבירות של מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) לחוק בנסיבות של סעיף 345(א)(3). על פי העובדות בהן הודה ביצע המערער בתקופה שבין פברואר 2001 לינואר 2002 שורה של מעשים מיניים בהם מעשי אינוס ומעשי סדום בקטינה אשר טרם מלאו לה 14 שנים. גילו של המערער בתקופה שבה בוצעו המעשים היה בין 17 ל- 18 שנים. המעשים נשוא האישום הם בגדר אינוס על פי החוק עקב גילה של הקטינה וזאת גם אילו בוצעו בהסכמה. על פי העובדות בהן הודה המערער כפי שתוארו בכתב האישום אין לומר כי המתלוננת הסכימה למעשים שבוצעו בה. בית המשפט המחוזי גזר על המערער עונש מאסר בפועל לתקופה של 3 שנים מיום גזר הדין וכן עונש מאסר על תנאי לתקופה של 24 חודשים. בגזר דינו נתן בית המשפט דעתו לתסקיר שירות המבחן ממנו עולה תמונה קשה לגבי הרקע המשפחתי של המערער ומצבם הדל והקשה של בני משפחתו. בשקלו את הנימוקים לחומרה הביא בית המשפט בגדר שיקוליו את עברו הפלילי של המערער, אשר על אף גילו הצעיר נידון ל- 15 חודשי מאסר בפועל בגין שורה של עבירות רכוש ואף הופעל נגדו עונש מאסר על תנאי, ומאמצים לשיקומו, שקדמו לעונש המאסר, לא עלו יפה. בית המשפט המחוזי דחה את טענת הסניגור לפיה נסיבות ביצוע העבירות בהן הורשע המערער דומות לנסיבות המפורטות בסעיף 353 לחוק העונשין, נסיבות אשר בהתקיימן מעניקות פטור מאחריות פלילית. כן נתן בית המשפט דעתו לתסקיר נפגע שהוגש לו ביחס לקטינה ונסיבותיה האישיות שעל רקען בוצעו העבירות.

לפנינו טען בא כוחו של המערער כנגד חומרת העונש והוא שב והעלה את הטענה כי הרקע לעבירות דומה לנסיבות הקבועות בסעיף 353 הנ"ל. לטענתו, מדובר היה ביחסי חברות בין שני קטינים שהיו גם שכנים באותו בנין.

לא מצאנו ממש בטענה כי נסיבות המקרה הן נסיבות מקלות הדומות לפטור מאחריות שנקבע בסעיף 353 לחוק העונשין. הקטינה שבה בוצעו המעשים היתה רק מעט מעל גיל 13, פער הגילים בינה לבין המערער עולה על 3.5 שנים ומכל מקום, הסעיף אינו נותן פטור למעשים שיש בהם עבירות של אינוס או מעשה סדום. העונש אשר הושת על המערער אינו קל כלל ועיקר בשים לב לגילו הצעיר. עם זאת אין לומר כי בית המשפט החמיר עימו יתר על המידה בהתחשב בכך שמדובר בצעיר בעל עבר פלילי מכביד ובכך שבעבירות שביצע כלפי קטינה צעירה ממנו באופן משמעותי היה משום ניצול לרעה של כוחו ביחס אליה.

הופנתה תשומת ליבנו לכך שבית המשפט קמא, בגוזרו את הדין, לא הפחית מן העונש את תקופת המעצר אף על פי שדינו של המערער נגזר מספר שבועות לאחר שתקופת המאסר שריצה בגין עבירות אחרות הסתיימה. אשר על כן אנו מורים כי מתקופת מאסרו יופחתו ימי המעצר שאינם חופפים לעונש המאסר הקודם שנגזר עליו. בכפוף לאמור לעיל, הערעור נדחה.