ע"פ 4559/10 הייתם פוקהא נ. מדינת ישראל

השופט י' עמית :

1.

המערער בע"פ 4559/10 (להלן: הית'ם ) הוא תושב האזור ששהה בישראל, במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, ללא היתר שהייה וכניסה. בין הית'ם לבין המערער בע"פ 5206/10 (להלן: אסמאעיל ) היכרות מוקדמת, והשניים החליטו להצטייד בשני אקדחים ומחסנית כדי לבצע פעילות פלילית. ביום 3.9.2009 סמוך לשעה 23:30 נהג אסמעיל ברכב מיצובישי לנסר, כאשר הית'ם יושב לצידו, וברכב מוטמן הנשק. השניים המתינו בצומת עד שהאור ברמזור יתחלף לירוק, אך כאשר הבחינו ברכב משטרתי סמוי העוקב אחריהם שינו את יעד הנסיעה, חצו את הצומת באור אדום, ופתחו בנסיעה פרועה בכוונה להימלט מהמשטרה תוך שהם חוצים קו הפרדה לבן. בשלב כלשהו של הנסיעה זרקו הנאשמים את הנשק מחוץ לרכב, והמשיכו במנוסתם, עד שלבסוף נעצר הרכב סמוך לצומת המוביל והמערערים נעצרו.

משנערך חיפוש על המערערים, נמצאה על גופו של הית'ם מעטפה ובה מכתב הכולל איומים וסחיטה באיומים לפגיעה שלא כדין בפלוני באם לא ישלם לאלמוני סכום כסף. למכתב צורף תרמיל ריק.

2.

לאחר שהוגש כתב אישום כנגד המערערים, הגיעו הצדדים להסדר טיעון במסגרתו נמחקו מספר עבירות מכתב האישום, ו בית המשפט המחוזי בנצרת הרשיע את המערערים על פי הודאתם בעבירות הבאות: סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה – עבירה לפי סעיף 332(1)(2)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); נשיאת נשק שלא כדין – עבירה לפי סעיף 144(א) רישא+סיפא לחוק העונשין; הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו – עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין; שיבוש מהלכי משפט – עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין; והסתייעות ברכב לביצוע פשע – עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961. בנוסף, הורשע הית'ם בעבירה של כניסה לישראל ללא היתר כדין, ואסמאעיל הורשע בעבירה של הסעה ברכב של תושב זר השוהה בארץ שלא כדין.

3.

במסגרת הסדר הטיעון, הוסכם בין הצדדים כי הית'ם יהא רשאי לטעון כי חרף הודייתו, העבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה אינה חלה עליו כמבצע בצוותא וכי בהיותו נוסע ברכב חל עליו סעיף 34א' לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בית משפט קמא קיבל את הטענה בקובעו כי במקרה דנן, היה מדובר במרדף קצר, לא ברור אם היה סיפק בידו של הית'ם למנוע את הסיכון לחיי אדם, לא הוכח שהית'ם הוא שדרבן את אסמאעיל לנהוג באופן המסכן חיי אדם בנתיב תחבורה, או שלא ניסה למנוע הימנו מלנהוג כך. לאור זאת, הרשיע בית משפט קמא את הית'ם בעבירה קלה יותר לפי סעיף 338(א)(4) שעניינה מעשי פזיזות ורשלנות שיש בהם כדי לסכן חיי אדם.

4.

בית משפט

קמא עמד על נסיבותיהם של המערערים, לקולא ולחומרא, ובסופו של יום הטיל עליהם את העונשים הבאים: על הית'ם הוטלו 36 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי לתקופות שונות שבין 6 ל-12 חודשי מאסר בגין עבירות שונות. גם על

אסמעיל הוטלו 36 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי לתקופות שונות שבין 6 ל-12

חודשים בגין עבירות שונות, וכן פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 3 שנים.

5.

בשני הערעורים שבפנינו מלינים המערערים על חומרת גזר הדין.

ערעורו של הית'ם מתמקד בטענתו לחוסר סבירות בענישה. לשיטתו, קשה להלום כי למרות שהורשע בעבירה שעונשה המקסימלי הוא 3 שנים, בעוד אסמעיל הורשע בעבירה שעונשה המקסימלי 20 שנה, נגזר על שניהם עונש זהה של 36 חודשי מאסר בפועל. כן הצביע בא כוחו של הית'ם על נסיבותיו האישיות, בהיותו בן למשפחה המונה 11 נפשות וכי נאלץ להיכנס לארץ ללא היתר נוכח המצב הכלכלי השורר בשטחים.

ערעורו של

אסמעיל מתמקד בגילו הצעיר ובנסיבותיו האישיות והמשפחתיות, בכך שהודה מיד והביע חרטה על מעשהו ונוכח עברו הנקי.

6.

אומר בקצרה, כי לא מצאתי ממש בשני הערעורים. אזכיר את נקודת המוצא כי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה ולא זה המקרה שבפנינו.

7.

אשר לערעורו של הית'ם: אכן יש פער ניכר בין העונש של עד 3 שנות מאסר בגין "מעשי פזיזות ורשלנות" על פי סעיף 338 לחוק העונשין, לעומת העונש של עד 20 שנות מאסר בגין "סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה" על פי סעיף 332 לחוק העונשין. אלא שהענישה היא אינדיבידואלית, בבחינת חנוך לנאשם על פי דרכו, ולהית'ם עבר פלילי חמור, לאחר שהורשע ונדון בשנת 2006 ל-38 חודשי מאסר בפועל כמסייע לשלושה מעשי שוד בישראל. נראה אפוא, כי הית'ם לא הפנים את לקחו, אלא חזר ונכנס לישראל ללא היתר כדין, כשהוא נושא נשק למטרות לא תמימות בעליל. בנסיבות אלה, העונש שהוטל על הית'ם אינו ברף הגבוה, ובוודאי שאינו מצדיק התערבות ערכאת הערעור.

8.

כך גם בקשר לאסמעיל וטוב היה לערעור משלא היה מוגש. הטענה כי אסמאעיל נעדר עבר פלילי אינה מדויקת. אסמאעיל הסתבך עוד בנערותו עם החוק ובשנת 2007 הועמד לדין בגין איומים ותקיפה, אך הופטר ללא הרשעה וכנגד התחייבות להימנע מעבירה. כמו כן הורשע בעבירה של החזקת סמים. מכל מקום, העונש של 36 חודשי מאסר בפועל אינו חורג כלל וכלל מרמת הענישה המקובלת בעבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה בעקבות מרדף משטרתי. בית משפט זה עמד לא אחת על החומרה המיוחדת שיש לייחס לתופעה של בריחה מאנשי החוק תוך נהיגה פרועה ומסוכנת, תופעה שקיבלה מימדים מדאיגים ודומה כי ניתן כבר להגדירה כ"מכת מדינה" (השוו: ע"פ 6986/09 אורנשטיין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.3.2010). על בית המשפט להרים תרומתו לביעור הנגע בדרך של החמרה בעונשם של אלו המסכנים את שלום הציבור תוך זלזול בוטה באנשי החוק, למען יצא המסר כי הגיע "סוף עונת המרדפים".

בהתחשב בכך שאסמאעיל הורשע בשורה של עבירות נוספות, לרבות נשיאת נשק, הרי שהעונש שהושת עליו הוא אף על הרף הנמוך, ובוודאי שאינו מצדיק התערבות ערכאת הערעור. אף לא מצאתי ממש בטרונייתו על שלילת רשיונו למשך שלוש שנים, באשר מעשיו מעידים על כך שהוא לא נרתע מלסכן עוברי אורח תוך נהיגה פרועה.

9.

סופו של דבר, שדין שני הערעורים להידחות.