פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 456/09 נאיף נמר נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

ענישה · ענישה בעבירת שוד ותקיפה של תיירתערעור על גזר דין בעבירת שוד

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

המערער, שהודה והורשע בשוד של תיירת זרה תוך שימוש בכוח, ערער על עונשו וביקש להקל בו. בית המשפט דחה את הערעור, וקבע כי העונש מתון ביותר בהתחשב בחומרת המעשה, בהרשעות הקודמות ובביצוע העבירה בתקופת מאסר על-תנאי.

העובדות

המערער הציע לתיירת זרה לערוך לה סיור, הביא אותה למקום מבודד ודרש ממנה תשלום. לאחר שהציעה לו סכום נמוך משך בחוזקה את תיקה, והתיירת נפלה; המערער נטל ממנה שני טלפונים ומצלמה וגרם לה כאבים ושפשופים. המערער הודה והורשע בשוד, ונגזרו עליו שנתיים מאסר והופעל מאסר על-תנאי.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום להקל בעונשו של מי שהורשע בעבירת שוד לאחר שהודה בעובדות כתב האישום?
  2. 2.האם יש משקל לעבר פלילי ולביצוע העבירה בתקופת מאסר על-תנאי במסגרת קביעת העונש?

הלכות

  1. 1

    העונש שנגזר על מי שתקף וגנב מתיירת תמימה, כשיש לו הרשעות קודמות וביצע את העבירה בזמן שמאסר על-תנאי משמעותי ריחף מעליו, הוא מתון ביותר ואין עילה להקל בו.

    ״המערער כפה את עצמו על תיירת תמימה, ותוך הפעלת כוח גנב ממנה פריטים בעלי ערך.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • שוד
  • מאסר על-תנאי
  • תיירת

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ

456/09

בפני:

כבוד השופט א' א' לוי

כבוד השופטת ע' ארבל

כבוד השופט ס' ג'ובראן

המערער:

נאיף נמר

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערעור על גזר דינו של בית המשפט

המחוזי בירושלים, בת.פ. 177/08, מיום 1.12.08, שניתן על ידי כבוד השופטת נ'

בן-אור

תאריך הישיבה:

י"ב באייר התשס"ט

(06.05.09)

בשם המערער:

עו"ד ורד גלעדי אלון

בשם המשיבה:

עו"ד מיטל בוכמן שינדל

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

בתאריך 29.4.08, בשעות הערב, הציע המערער לתיירת מאתיופיה לערוך לה סיור בירושלים. בשלב כלשהו הוא שכנע אותה להיכנס למקום מבודד, שם דרש ממנה תשלום עבור הסיור. משהציעה לו התיירת 50 ש"ח, הוא משך בחוזקה את התיק שנשאה עמה, וכתוצאה מכך היא נפלה על הרצפה, והמערער נטל ממנה שני טלפונים סלולאריים ומצלמה דיגיטאלית. כתוצאה מתקיפתה בידי המערער נגרמו לתיירת כאבים בידה האחת ושפשופים בידה האחרת.

המערער הודה בעובדות האמורות בפני בית המשפט המחוזי, ובעקבות כך הורשע בעבירת שוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין. בהמשך הוא נדון לשנתיים מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, וכן הופעל מאסר על-תנאי בן 18 חודשים שעמד נגדו, מחציתו במצטבר.

המערער עתר להקל בעונשו, אולם לא מצאנו כי בידו עילה לכך. גם אם הסכימו הצדדים, עובר להודאת המערער בעובדות, להגדיר את האירוע כשוד שחומרתו נמוכה, שונה היא דעתנו. המערער כפה את עצמו על תיירת תמימה, ותוך הפעלת כוח גנב ממנה פריטים בעלי ערך. מעשה זה שהוא מכוער כשלעצמו, פוגע גם בתדמיתה של ישראל בעיני זרים. אם תוסיף לכך את העובדה כי מדובר במי שלחובתו הרשעות קודמות בפלילים, ואת השוד ביצע שעה שמעל לראשו ריחף מאסר על-תנאי משמעותי, שוב אין ספק כי העונש שהושת עליו הנו מתון ביותר.

נוכח האמור, הערעור נדחה.

ניתן היום, י"ב באייר התשס"ט

(06.05.09)

.

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1העונש שנגזר על מי שתקף וגנב מתיירת תמימה, כשיש לו הרשעות קודמות וביצע את העבירה בזמן שמאסר על-תנאי משמעותי ריחף מעליו, הוא מתון ביותר ואין עילה להקל בו.