ע"פ 4564/03 עאקף סקר נ. מדינת ישראל

על רקע סכסוך בין משפחות, הגיעו המבקש ואחר לביתו של המתלונן כשהם מזוינים ברובים, וירו לעברו ולעבר רכושו, אך המתלונן לא נפגע הואיל והצליח להימלט. בעקבות כך יוחסו למבקש עבירות של חבלה בכוונה מחמירה ועבירות בנשק.

המבקש טען להגנתו כי לא היה לו חלק בירי לעבר המתלונן, אך את הגרסה הזו דחה בית המשפט המחוזי, ובעקבות כך הרשיעו וגזר לו עשרה חודשי מאסר בפועל ועשרים חודשי מאסר על תנאי. גזר הדין ניתן ביום 6.4.03 וביצועו נדחה מספר פעמים, עד שביום 21.5.03 החל המבקש לשאת בעונש. ביום המחרת הגיש המבקש, באמצעות בא כוחו, ערעור על הרשעתו, וכן עתר לעיכוב ביצוע העונש. במהלך הדיון בפני הודיעה באת כוח המשיבה, כי ערעור שהגישה המדינה על קולת העונש נקבע לחודש אוגוסט 2003, ועל כן סברה כי בנסיבות אלו, כאשר ניתן לשמוע גם את ערעורו של המבקש במועד קרוב, לא יהא זה נכון לעכב את ביצוע העונש, במיוחד לנוכח העובדה כי המבקש כבר החל לשאת בו.

עיון בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי מלמד, כי שאלת זיהויו של המשיב עמדה במרכז הדיון, והיא הוכרעה על פי עדותו של המתלונן, בו נתן בית משפט קמא אמון. בממצאים מן הסוג הזה אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב. אף על פי כן, נדמה כי בנסיבותיו של תיק זה, כאשר אפשרות הטעות בזיהוי מרחפת באוויר, לא יהא זה נכון למנוע מהמבקש למצות את זכותו להביא את השגותיו על הרשעתו בפני ערכאה נוספת, בטרם ייקרא להשלים את יתר מאסרו, שאינה מן הארוכות.

לנוכח האמור אני מחליט לעכב את ביצוע העונש ולשחרר את המבקש ממאסרו עד למתן פסק הדין בערעור, בכפוף לכך שכל הערבויות שניתנו עד כה להבטחת התייצבותו, תוספנה לעמוד בתוקפן.