ע"פ 4592/03 איסק קופרמן נ. מדינת ישראל

השופטת מ' נאור:

1.המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בתל אביב בעבירה של נסיון לביצוע שוד. הוטל עליו עונש מאסר לתקופה של שבע שנים, מתוכן חמש שנים בפועל והיתרה על תנאי, וכן הוטל פיצוי חלקי למתלונן. המערער עלה על מונית בראשון לציון בנסיבות תמוהות, כשהוא ערום למחצה, ולא היה בידו כסף לשלם עבור הנסיעה. סוכם בין המערער ונהג המונית כי כשיגיעו לביתו של המערער ברחובות ישלם המערער לנהג. בסמוך לרחובות הפנה המערער את הנהג לכביש אותו לא הכיר הנהג, ושם תקף המערער את הנהג. המערער התיישב על מושב הנהג וניסה להתניע את הרכב, אך נהג המונית נלחם בו בעוז, הכניס את גופו למונית וגם הכה את המערער. המערער המשיך בנסיעה, עלה על המדרכה, עבר לנתיב הנגדי ולבסוף נעצרה המונית בשל תקר בגלגל.

2.לא ראינו יסוד להתערב בהרשעה: בית המשפט העדיף את גרסת המתלונן על פני גרסת המערער, וההכרעה מבוססת על מהימנות. מעבר לכך: אין הגיון פנימי בגרסתו של המערער ואין הסבר מדוע יתקוף נהג המונית את המערער, כפי שטען זה האחרון. העובדה (שהוכחשה על ידי המערער) שהמערער התיישב על ספסל הנהג וניסה להתניע את הרכב ואף נסע עד שנעצר, מדברת בעד עצמה. אנו דוחים את הערעור על ההרשעה.

3.לא מצאנו עילה להתערב בעונש שהוטל על המערער. המערער לא הפנים את החומרה שבמעשיו, וחש עצמו כקורבן של המתלונן. המערער פגע במתלונן פיזית ונפשית. שותפים אנו להשקפת הערכאה הראשונה שיש להגן על נהגי המונית המשמשים טרף קל לעבריינים מפני התנהגות כמו זו של המערער. המתלונן אכן פגע פיזית במערער אך הפגיעות בו אינן חמורות. הפגיעות הן תוצאה של מעשיו של המערער אשר ניסה לשדוד את נהג המונית, וזה האחרון ניסה להגן על רכושו. המערער צעיר לימים והערכאה הראשונה נתנה על כך את הדעת. בין אם פעל המערער כפי שפעל בשל היותו מכור לסמים ובין אם לאו, העונש הולם את המעשה ואין יסוד להתערב בו.