ע"פ 4598/21 עומרי רגילאת נ. מדינת ישראל

המשנה לנשיאה נ' הנדל:

המערערים הגישו ערעור על חומרת העונש שנגזר עליהם – חמש שנות מאסר על מערער 1 ושתיים וחצי שנות מאסר על מערער 2. כן הוטלו על שני המערערים עונשי מאסר מותנה וקנס. במהלך הדיון הודיע הסניגור כי אינו עומד על הערעור בעניינו של מערער 2, ועל כן הערעור מטעמו נמחק בזאת. נותר ערעורו של מערער 1.

על פי כתב האישום המתוקן שבו הודה מערער 1, הוא הורשע בביצוע עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית: 1,001 גרם של סם מסוכן מסוג קוקאין, כ-87.5 גרם של סם מסוכן מסוג קנבוס, ו-34.5 גרם של סם מסוכן מסוג חשיש.

נפסק לא פעם ולא פעמיים כי אנו מצויים במלחמה נגד תופעת השימוש בסמים, שהשלכותיה מגיעות לכל פינות החברה. במסגרת הענישה הפלילית על בית המשפט להטיל, ככלל, עונש הולם בגין ביצוע העבירה שמיוחסת לנאשם, בהתאם לנסיבות המעשה והעושה. כאן הנתונים המרכזיים הם כמות הסם וסוגו –סם מסוכן מסוג קוקאין, בכמות של ק"ג אחד. אשר לנסיבות העושה, התסקיר הדגיש כי מערער 1 אינו לוקח אחריות על מעשיו, אלא מטיל אותה על מערער 2. בנסיבות אלה, והגם שזוהי העבירה הראשונה שבה הורשע מערער 1 לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977, העונש חייב להיות מרתיע – כלפיו וכלפי עבריינים פוטנציאליים אחרים. מנקודת מבט זו – וגם אם העונש נוטה לחומרה – לא נפלה כל טעות באופן שבו הפעיל בית משפט קמא את שיקול דעתו.

סוף דבר, יש לדחות את הערעור מטעם מערער 1. כאמור, הערעור מטעם מערער 2 נמחק.