ע"פ 4610/06 נביל עבד אלחמיד נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע את המערער במספר עבירות: החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, החזקת כלים המשמשים להכנת סם מסוכן, תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות, שיבוש מהלכי משפט והחזקת תחמושת. בעקבות הרשעתו נגזרו למערער 27 חודשי מאסר, 9 חודשים מאסר על-תנאי, וקנס בסך 5,000 ש"ח. כמו כן נפסל המערער מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה במשך 12 חודשים.

במישור העובדתי נטען, כי בתאריך 22.10.03 החזיק המערער בחדר השירותים בביתו כ- 100 גרם

של קוקאין, ושעה שהגיעו שוטרים לערוך חיפוש, הורה לבנו הקטין להוציא את הסם ולהסתיר אותו. כאשר ניגשו השוטרים לבצע חיפוש על גופו של הקטין, תקף אותם המערער, ובסופו של דבר התברר כי הקטין הסתיר בתחתוניו גרב שהכילה שתי שקיות של הסם. בחיפוש שנערך על גופו של המערער נתגלתה כמות נוספת של הסם (כ- 0.4 גרם ), וכמו כן נתפסו בביתו כמות קטנה של סם מסוכן מסוג קנבוס, משקל אלקטרוני ו-5 כדורים בקוטר 9 מ"מ .

במהלך משפטו טען המערער כנגד קבילותה של הודעה שנרשמה מפיו (ת/8), ובה הודה בעובדות המפלילות שיוחסו לו. כמו כן, נטען כי המשיבה לא יצאה ידי חובת ההוכחה המוטלת עליה בכל הנוגע לשרשרת העברת הסם, מרגע תפיסתו ועד לבדיקתו במעבדות המחלקה לזיהוי פלילי.

בית המשפט המחוזי דן בטענות אלו בהרחבה, ודחה אותן. באשר להודעה ת/8 נקבע, כי מפיו של המערער נשמעו נימוקי פסלות שונים, שלא תמיד תאמו זה את זה. יתירה מכך, התברר כי במהלך הליכי המעצר לא העלה המערער בפני סנגורו את נימוקי הפסלות, ובעיקר את גרסתו לפיה הודאתו הוצאה ממנו שלא כדין. מאידך, שללו השוטרים שהיו מעורבים בחקירה, את גרסת המערער, ובית המשפט לא מצא מקום או עילה לפקפק בעדותם (ראו עמ' 5 להכרעת הדין). גם את הטענות המתייחסות להובלת הסם לבדיקה, דחה בית משפט קמא.

בערעור שבפנינו משיג המערער כנגד ממצאיו של בית המשפט המחוזי, אולם גם לאחר שעיינו בנימוקי הערעור שבכתב והאזנו לטיעון על-פה, לא מצאנו עילה להתערבותנו. מדובר בממצאים שבעובדה אותם קבע בית המשפט המחוזי לאור התרשמותו מהעדים שהופיעו בפניו, ולא מצאנו כי הוכחה בפנינו עילה לשנות מהם. יתר על כן, המערער צמצם את השגותיו בפנינו לעניין הוכחתה של "שרשרת הובלת הסם", אולם גם השגות אלו אין בידנו לקבל. בהכרעת דינו ציין בית המשפט המחוזי כי היה ער "למחדלו של השוטר ברזילי", אולם מסקנתו היתה כי חרף מחדל זה ניתן לקבוע "כי החומרים החשודים כסמים שנתפסו בביתו של [ המערער ] הם מה שהכילו המעטפות שהועברו למז"פ" (עמ' 9 להכרעת-הדין). לא מצאנו מקום לדחות מסקנה זו, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור כנגד ההרשעה.

באשר לערעור כנגד העונש – גם בו לא מצאנו ממש. בית המשפט המחוזי גזר למערער עונש קל ביותר, עד שספק בעינינו אם הולם הוא את חומרתן של העבירות ותורם למלחמה בנגע הסמים.

הערעור נדחה.