ע"פ 4620/03 שתיווי אבו ראשד נ. מדינת ישראל

לאחר שעיינתי בבקשת המערער, בתצהירו, ובתגובת המדינה, אני שם את סכום הפיצויים וההוצאות להם זכאי המערער כמפורט להלן:

א.

בסעיף של פיצוי בגין ימי מעצר, בסיס החישוב לכל יום הינו 278.96 ₪. בסך הכל, זכאי המערער לפיצוי בגין 277 ימים, היינו – 77,161.12 ₪.

ב.

בסעיף של פיצוי בגין ישיבות בבית המשפט, אין מחלוקת כי המערער זכאי לתשלום בגין 11 ישיבות, בסכום המסתכם ב – 15,766 ₪ (בהתאם לסכומים הנקובים בתקנות סדר הדין הפלילי (פיצויים בשל מאסר או מעצר) התשמ"ב-1982 (תיקון מיום 30.6.03). הצדדים חלוקים בשאלה האם זכאי המערער לתוספת של 50%, בגין קיומו של קושי מיוחד בתיק זה. לטענת המדינה, בית המשפט הורה על תשלום הסכום המירבי הקבוע בתקנות, אך לא הורה על תשלום תוספת כאמור, ועל כן, יש לדחות את הבקשה. ברם, מפסק הדין לא עולה כי בית המשפט נדרש לשאלה זו או הכריע בה. השאלה כלל לא נדונה. במצב זה, קשה לראות בהחלטת בית המשפט מעשה בי דין המונע, בשלב הנוכחי, הפעלה של שיקול דעת לעניין גובה ההוצאות להן זכאי המערער בסעיף זה. מתוך עיון בחומר שצורף, נראה לי כי תיק זה אמנם הצריך מאמץ מיוחד, אך אין מדובר בתיק חריג בהיקפו ומורכבותו במידה המצדיקה פסיקה של תוספת מלאה של 50%. להערכתי, יש להוסיף סך של 35% בסעיף זה, באופן שהמערער יהיה זכאי בסעיף זה לסך של 21,284.1 ₪. נוכח האמור בתקנה 9(ג) לתקנות סדר הדין הפלילי הנ"ל, יש להוסיף לסכום זה 18% בגין מס ערך מוסף, והסכום המתקבל הוא 25,115.24 ₪.

ג.

אין מחלוקת בין הצדדים ביחס לזכאותו של המערער להוצאות בגין שני עררים ושני בש"פים, בסכום כולל של 10,256 ₪ (על פי התקנות המעודכנות ליום 30.6.03). גם לסכום זה יש לצרף מע"מ, ובסך הכל בסעיף זה מתקבל סך של 12,102.08 ₪.

ד.

המערער מבקש כי בחשבון הפיצויים יוספו הוצאותיו בגין הכנת חוות דעת מומחה בנושא קיומן האפשרי של טביעות אצבע של נאשם אחר על גבי מעטפות הסמים נשוא ההליך הפלילי. המדובר בסכום של 6,725 ₪. המדינה מתנגדת לתשלום בגין סעיף זה, בטענה שחוות הדעת האמורה לא סייעה, ולא היתה יכולה לסייע לזיכויו של המערער, בהעדר מחלוקת בין הצדדים כי הנוסע השני ברכב נגע בשקית בה נמצא הסם. אמת המידה להכללת הוצאות במסגרת פסיקת הוצאות ופיצויים לפי סעיף 80 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, היא האם המדובר ב"הוצאות הגנתו" של הנאשם. גם אם ניתן להעלות על הדעת מקרים בהם הוצאה שהוציא נאשם היא כה בלתי סבירה ומנותקת מצרכי ההליך עד כי אין מקום להכיר בה במסגרת זו, אין זה המקרה שבפניי. מתברר, כי חוות הדעת הוגשה על מנת לבסס טענה בדבר מחדלי חקירה שביטויים באי חיפוש טביעות אצבע על השקית שבמחלוקת. בית המשפט קמא לא שלל את הגיון הגשתה של חוות הדעת, ואף ציין, בהקשר זה, כי "אין חולק שניתן היה לבצע פעולות חקירה נוספות על אלו שנעשו, אך בהעדר ראיות נוספות אין כדי לפגוע בראיות שכן הובאו בפני ביהמ"ש, ודי היה בראיות אלה לצורך הגעה למסקנות שלעיל". אינני סבור כי בנסיבות אלה, ובהעדר טענה כי מדובר בהוצאה הנגועה בחוסר תום לב או פגם דומה, יש סיבה שלא להכיר בה. התוצאה היא, כי ההוצאות בגין חוות הדעת, בסך 6,725 ₪, יובאו אף הן בחשבון.

ה.

אין מחלוקת בדבר ההוצאות בגין צילום טופוגרפי של האזור, בסך של 800 ₪.

בסך הכל, הסכום המתקבל עומד על 121,903.44 ₪. סכום זה ישא הפרשי רבית והצמדה מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.