ע"פ 4629/98 מופיד שאפע נ. מדינת ישראל

המערער הורשע - על סמך הודאתו בעובדות - בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ובאיומים כלפי אשתו. בית המשפט המחוזי גזר עליו שתי שנות מאסר, האחת לריצוי בפועל והאחרת על-תנאי.

הערעור הוא על חומרת עונש המאסר הממשי.

המעשה בקצרה: בעקבות דין ודברים, שרקעו העובדתי לא נתברר די הצורך, תקף המערער את אשתו, היכה אותה באגרופים ובאמצעות כיסא פלסטיק וכמו כן איים עליה. כתוצאה מן התקיפה נגרמו למתלוננת חבלות, בכללן שבר ביד ימין.

למערער הרשעות קודמות אחדות, בכללן שתיים בעבירות אלימות. עיקר טענתו של הסניגור הוא שהמעשה נשוא ההרשעה היה חריג מבחינת התנהגותו של המערער בדרך כלל, שכן יחסיו עם המתלוננת עד למעשה וכן מאז שחרורו מן המעצר, שבו היה נתון בשל תחילת החקירה, היו תקינים. כן הוברר שבשיחות שהיו לבני הזוג עם שירות המבחן, הדגישו שניהם כי שיקמו את יחסיהם, בעקבות הארוע החריג שהביא את המערער לספסל הנאשמים. הם הצביעו על הנזק שייגרם למסגרת המשפחתית, אם יוטל על המערער עונש מאסר בפועל וכן ציינו שאין הם זקוקים לכל התערבות טיפולית מסייעת.

למרות האמור, ראה בית המשפט המחוזי מקום לגזור על המערער עונש מאסר, כשהוא מציין בגזר-דינו, כי "עבירות האלימות בתוך המשפחה מעסיקות את בתי המשפט יותר ויותר", וכן את חומרת התנהגותו של המערער, אשר לא רק תקף וחבל באשתו אלא שגם זנח אותה ולא הגיש לה, לאחר מכן, עזרה.

נראה לנו כי שיקוליו של בית המשפט המחוזי שיקפו מדיניות עונשית ראויה. גם אם נניח שהמתלוננת אכן מחלה למערער על הפגיעה החמורה בה, הרי בשים לב לחומרת המעשה משקלה של מחילה זו איננו יכול להכריע את הכף; ובצדק ייחס בית המשפט המחוזי משקל עיקרי להתרחבות התופעה של אלימות במשפחה ולצורך בתגובה עונשית הולמת לבלימתה.

אשר על כן החלטנו לדחות את הערעור.

ניתן היום, י' באלול תשנ"ח (1.9.98).

ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט

החלטה

על המערער להתייצב לריצוי עונשו במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 9.9.98, לא יאוחר משעה 11:00 לפני הצהריים. הערבויות והתנאים לשחרורו של המערער בערובה תעמודנה בעינן.