ע"פ 4630/07 כפיר לוי נ. מדינת ישראל

1.

בהליך שלפני עולה שאלה לעניין ייצוג המערער והמשך הטיפול בהליך. המערער בהליך זה הורשע ביום 12.4.07 בעבירות של הריגה, גרימת חבלה חמורה והסעת תושב זר כשוהה בישראל שלא כדין ונגזרו עליו 13 שנות מאסר. ערעור לבית משפט זה הוגש על-ידי המערער עצמו ביום 28.5.07 בלא נימוקי ערעור. סמוך לאחר מכן (ביום 11.6.07) נתבקש המערער להודיע מי ייצגו בהליך שבכותרת. משלא בא מענה לנדון, החלטתי (ביום 15.7.07) על מינוי הסניגוריה הציבורית לייצוג המערער בהליך. נקצב מועד להגשת נימוקי ערעור.

2.

ביום 5.9.07 ביקשה הסניגוריה הציבורית לשחררה מייצוג זאת שכן עו"ד דוד זילברמן הודיע לה כי המערער ומשפחתו מעוניינים בייצוג על-ידו. עו"ד זילברמן נתבקש בהמשך להודעה זו (החלטתי מיום 9.9.07) למסור הודעה בנדון. אולם, משלא הגיב להחלטה זו, נותר מינוי הסניגוריה הציבורית על כנו ונקצב שוב מועד להגשת נימוקי ערעור (החלטתי מיום 14.10.07). ביום 17.10.07 נמסרה על-ידי עו"ד זילברמן הודעה לבית המשפט לפיה משפחת המערער יצרה עמו שוב קשר ויתכן כי יקח על עצמו את הייצוג. נתבקשה ארכה נוספת למתן הודעה בנדון. בהחלטתי מיום 18.12.07 אפשרתי לעו"ד זילבמן למסור הודעה בנדון כפי בקשתו. ביום 9.12.07 נתבקשה ארכה נוספת על-ידי עו"ד זילברמן. בהחלטתי מיום 11.12.07 נעתרתי לבקשה זו. משלא הוגשה הודעה במועד, הוצאה התראה בנדון (החלטתי מיום 19.3.08) ומשלא זכתה למענה, מונתה ביום 8.4.08 הסניגוריה הציבורית שוב לייצוג המערער.

3.

ביום 1.6.08 הגישה הסניגוריה הציבורית שוב בקשה לשחרור מייצוג. בבקשה נטען כי המערער ביקש כי הסניגוריה לא תייצג אותו שכן עו"ד זילברמן מייצגו. נתבקש שחרור מייצוג וכן כי לא יתאפשרו חילופים נוספים של ב"כ מטעם המערער בהליך זה. בהמשך לכך שוחררה הסניגוריה הציבורית מייצוג ונקבע מועד להגשת נימוקי ערעור על-ידי עו"ד זילברמן. עוד צוין בהחלטה כי בלא התייחסות "יכול והמערער יראה כמי שזנח את ערעורו וזה ימחק בלא התראה נוספת". הגם שחלף המועד, לא הוגשה כל הודעה עד לעת הזו – לא מטעם עו"ד זילברמן ולא מטעם המערער עצמו.

4.

אכן, השתלשלות העניינים בהליך זה אינה תקינה, וזאת בלשון המעטה. ראוי היה כי המערער עצמו – וכן עו"ד זילברמן שהיה מצוי בשלבי מו"מ בעניין הייצוג – ימסרו הודעות עדכון בנדון ויפעלו לקידום הטיפול בתיק. כך לא נעשה ופעמיים היה צורך למנות סניגור מטעם הסניגוריה הציבורית, ולשחררה. זאת ועוד: חלפה למעלה משנה מאז הוגש הערעור שכל שצוין בו הוא שהינו כנגד ההרשעה וחומרת העונש. נימוקי ערעור לא הוגשו, לא על-ידי המערער עצמו, לא על-ידי בא-כוח מטעמו, ותוך שהמערער אינו מוכן לייצוג על-ידי הסניגוריה הציבורית. אף התראות בעניין העיכוב בהמשך הטיפול בתיק לא הועילו ובכלל זה האפשרות כי המערער יראה כמי שזנח את ערעורו. בנסיבות אלו ונוכח מהות העניין, יקבע התיק לדיון לפני הרכב במתכונתו זו, בלא נימוקי ערעור, על כל המשתמע מכך (וראו סעיף 203 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982. החלטתי זו תתויק בתיקי השופטים שישבו בדין.