ע"פ 4640/08 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט י' דנציגר:

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 8.4.08 בתפ"ח 207/07 (כבוד השופטים ש' דותן, ד' גנות ו-ש' שוחט ).

1.

ביום 8.4.08 הורשע המערער, על פי הודאתו, בעבירות של אינוס תוך גרימת חבלה גופנית, עבירה על סעיף 345(א)(1) בנסיבות סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין ); מעשה סדום, עבירה על סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) בצירוף סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין וניסיון למעשה סדום, עבירה על סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) בצירוף סעיף 345(ב)(3) יחד עם סעיף 25 לחוק זה.

2.

בגין מעשים אלו גזר בית המשפט המחוזי על המערער, שהינו קטין, שמונה שנות מאסר, מתוכן שש שנות מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו ושנתיים מאסר על תנאי והתנאי הוא שהמערער לא יעבור במשך חמש שנים מיום שחרורו עבירת מין או עבירת אלימות מסוג פשע.

3.

במסגרת הערעור נטען כי העונש שהושת על המערער חמור יתר על המידה, וזאת נוכח גילו הצעיר של המערער בעת ביצוע העבירות (בן 15 שנים ו-6 חודשים), הודאתו המוקדמת בעובדות כתב האישום, הצורך בשיקומו של המערער ונסיבותיו האישיות. עוד נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שבהשיתו על המערער תקופת מאסר ממושכת יצר סיכון לכך שהמערער יאלץ לעבור לכלא בגירים עם הגיעו לגיל 18 ובכך שהתעלם מתפקודו משביע הרצון של המערער בתקופת מעצרו הממושכת. לבסוף, טען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהעמיד את תקופת התנאי של המאסר המותנה אותו השית על המערער על חמש שנים, וזאת בניגוד לאמור בסעיף 52(ב)(1) לחוק העונשין הקובע כי תקופת התנאי לא תעלה על שלוש שנים.

4.

נוכח חומרתן היתרה של העבירות בהן הורשע המערער אנו סבורים כי העונש שהשית עליו בית המשפט המחוזי הינו עונש הולם וראוי בנסיבות העניין. אף על פי כן, על מנת לעודד את המערער להמשיך ולהתמיד בתהליך השיקום בו החל בבית הכלא "אופק" אשר ביטוי להצלחתו מצאנו, בין היתר, בדברים שהשמיעה לפנינו נציגת שירות המבחן לנוער, הגברת שלומית מרדר, כמו גם בהצלחת המערער בלימודיו במהלך שהותו בכלא,

ראינו מקום להפחית מעונשו של המערער. מטעם זה הבענו דעתנו בדיון שהתקיים לפנינו כי מן הראוי להפחית שישה חודשים מעונש המאסר בפועל שהושת על המערער. בעלי הדין הודיעונו כי הם מקבלים את המלצתנו ומשכך, אנו מעמידים את עונש המאסר בפועל שעל המערער לרצות על חמש וחצי שנים.

בית משפט זה כבר עמד לא אחת על החשיבות הרבה שיש להעניק לשיקול השיקום במסגרת גזירת עונשו של מי שהורשע בדין, ובפרט שעה שמדובר בעבריין קטין שאין לו עבר פלילי, כבענייננו [לחשיבותו של שיקול השיקום בגזירת עונשו של קטין ראו: ע"פ 49/09 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 8.3.09); ע"פ 4524/04

פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.6.2005) ].

5.

גברת מרדר ציינה בפנינו כי המערער נטל חלק בקבוצה טיפולית לעברייני מין בכלא "אופק", אשר פעילותה הופסקה פעמיים מסיבות טכניות שאינן תלויות במערער, במסגרתה הוא גילה מעורבות רבה ועבר תהליך שיקומי משמעותי. משכך, ומשנמסר לנו מפי הגברת מרדר כי קבוצה טיפולית נוספת, אשר משך פעילותה המשוער הוא בין 18 ל-24 חודשים, עתידה להיפתח בכלא "אופק" בקרוב, אנו סבורים כי מן הראוי כי המערער ימשיך לרצות את עונשו בכלא "אופק" לכל הפחות עד לתום פעילותה של הקבוצה הטיפולית האמורה וכי אין מקום להעבירו לכלא בגירים במהלך תקופה זו.

6.

מאסר על תנאי הוא סוג של עונש שתקופת התנאי הכלולה בו הוגבלה בסעיף 52(ב)(1) לחוק העונשין [ ע"פ 7510/00

במנוקלר נ' מדינת ישראל פ"ד נו(4) 258, 277 (2002)]. לפי הסעיף הנ"ל:

"מי שנידון למאסר על תנאי לא ישא את ענשו אלא אם עבר - תוך תקופה שנקבעה בגזר דינו ושלא תפחת משנה (להלן - תקופת התנאי) - אחת העבירות

ולא תעלה על שלוש שנים שנקבעו בגזר הדין והורשע בשל עבירה כזאת (להלן - עבירה נוספת) תוך תקופת התנאי או לאחריה." [הדגשה לא במקור – י.ד. ]

בית המשפט המחוזי העמיד את תקופת התנאי בעניינו של המערער על חמש שנים ובכך שגה. לפיכך, אנו מורים בזאת כי תקופת התנאי בעניינו של המערער תעמוד על שלוש שנים.

7.

אשר על כן, אנו מעמידים את עונש המאסר בפועל של המערער על חמש וחצי שנים ואת תקופת התנאי על שלוש שנים, וממליצים כי המערער ימשיך בריצוי עונשו בכלא "אופק" ולא יועבר לכלא בגירים לכל הפחות עד אשר יסיים את הטיפול במסגרת הקבוצה הטיפולית לעברייני מין, כאמור לעיל, ככל שזו תיפתח, בכפוף לכך שיתמיד בהשתתפותו בקבוצה הטיפולית ובתהליך השיקומי.