ע"פ 4645/99 הראוני בחרם נ. מדינת ישראל

הרשעת המערער באינוס אשתו, באחד מארבעת המקרים בהם הואשם, התבססה על גירסת המתלוננת ועל התימוכין שמצא בית המשפט קמא לגירסה זו בהתבטאויותיו של המערער בשלב החקירה. מהתבטאויות אלה הסיק בית המשפט - וכך, אכן, רשאי היה להסיק - כי המערער איננו חולק כי במקרה שבגינו הורשע אמנם קיים יחסי מין עם המתלוננת חרף אי-הסכמתה למעשה. בעדותו במשפט הציע המערער הסברים לאמירותיו המפלילות בשלב החקירה, אך בית המשפט המחוזי דחה את הסבריו.

בערעורו נגד ההרשעה עשה סניגורו של המערער כמיטב יכולתו בניסיון לשכנענו כי בית המשפט קמא שגה, הן באשר לקבלת גירסת המתלוננת והן באשר להסתמכות על אמירותיו של המערער בשלב החקירה. חרף טענותיו לא ראינו מקום להתערב בהרשעה. זו מיוסדת על מימצאים של מהימנות, שככלל אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהם. המקרה שלפנינו איננו מצדיק חריגה מכלל זה.

הערעור נסב, לחלופין, גם על חומרת העונש; אלא שהעונש שנגזר על המערער (שמונה עשר חודשי מאסר, מהם שישה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות) רחוק מלהיות חמור.

הערעור נדחה.

ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט

ה ח ל ט ה

המערער יתייצב לריצוי עונש המאסר בעבודות שירות ביום 10.10.99 שעה 8:00 בבוקר.