ע"פ 4668/14 חגי אפללו נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בסחיטה באיומים (מספר עבירות); באיומים (מספר עבירות); בהטרדה (מספר עבירות); בפגיעה בפרטיות (מספר עבירות), ובהפרת הוראה חוקית (מספר עבירות). עונשו של המבקש נגזר ל-24 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו, מאסר על-תנאי ופיצוי כספי למתלוננת.

בבקשתו טוען המבקש כי מרבית העבירות שבהן הורשע נעברו עובר לשנת 2009, והגם שמעשיו חמורים לכאורה עד מאד, הרי שלא הביאו לפגיעה פיזית במאן דהוא. בתחילה הפר תנאי שחרור, אך בהמשך, לאחר ששוחרר מן המעצר, לא הפר עוד את האמון שנתן בו בית המשפט. עוד טוען המבקש כי ערעורו המנומק נושא בחובו סוגיות משפטיות מורכבות על אודות העבירות שבהן הורשע, מעבר לשאלות בדבר מהימנות עדים וקביעות עובדתיות. לטענתו, אין לומר שערעורו נגד ההרשעה בכלל, ונגד ההרשעה בעבירות סחיטה באיומים בפרט, הוא חסר סיכוי. בניכוי ימי מעצרו נותר למבקש לרצות כ-17 חודשי מאסר, תקופה לא ארוכה, ומדובר באדם ששיקם את חייו והניח את דרכו הרעה מאחור. המבקש טוען כי אם לא יעוכב ביצוע עונש המאסר, יתייתר למעשה עיקר ערעורו נגד הכרעת הדין. בהתחשב בכך שהמבקש מהלך חופשי מזה כשלוש שנים ולא שב להפר תנאי מתנאי שחרורו, הרי שאין חשש להימלטות מן הדין. המבקש שב להתגורר עם רעייתו, הוא מגדל שתי ילדות קטינות, ופרנסת הבית מוטלת על כתפיו.

מנגד טוענת ב"כ המשיבה כי סיכויי הערעור להתקבל אינם גבוהים, ולפיכך אין סיבה לחרוג מהכלל של ריצוי העונש באופן מיידי. בפי המבקש טענות רבות נגד קביעות בדבר מהימנות, וכן גם כלפי המתלוננת ואופן הסקת המסקנות לגבי מהימנותה, אך אלה אינם מצביעים על סיכויי ערעור גבוהים. הרשעת המבקש מבוססת על ממצאי מהימנות, כמות נכבדה של מחקרי תקשורת, תוכן שיחות מוקלטות, ואמירות מפורשות בהודעות SMS

אשר הובאו לפני בית המשפט. מדובר במסכת ממושכת של שנתיים שבהם אימלל המבקש

את חיי המתלוננת ובני משפחתה, העונש הוא קל, הסיכוי להקלה בעונש אינו גבוה, ולבטח תחילת ריצוי המאסר לא תסכל את הערעור.

אכן, כטענת המשיבה, אין לומר שסיכויי הערעור להתקבל הם גבוהים. הכרעת הדין מבוססת כאמור על ממצאי מהימנות, ויחד איתם מחקרי תקשורת לרוב. אם וכאשר ידחה הערעור על הכרעת הדין, כי אז אין לומר שישנו סיכוי גבוה להפחתה בתקופת המאסר. יחד עם זאת, לבד מערעור בעניינים של עובדה ומהימנות, יש בערעור גם טענות משפטיות. חלקן ראויות להישמע. כיוון שכך, ובעיקר בשים לב לכך שבניכוי ימי המעצר נותר למבקש לרצות תקופת מאסר של כ-17 חודשים, דומני כי נכון יהיה לעכב את ביצוע העונש כדי להבטיח את מימוש זכות הערעור העומדת למבקש, גם אם הסיכויים לגופו של עניין אינם מן המשופרים.

אשר על כן, החלטתי להעתר לבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר (תשלום הפיצוי למתלוננת לא יעוכב), ובלבד שהמבקש יפקיד בקופת בית המשפט סך של 75,000 ₪, ויעמיד שתי ערבויות מאת צדדי ג' על סך של 75,000 ₪ כל אחת. על המבקש למלא אחר התנאים הללו עד יום 10.7.2014, שאם לא כן, יתייצב באותו יום לריצוי עונש המאסר.