ע"פ 4671/21 יצחק אלמלח נ. מדינת ישראל

השופט ע' פוגלמן :

1.

המערער הורשע על יסוד הודאתו בעבירות של יידוי אבן לעבר כלי תחבורה ובביצוע שתי עבירות של איומים ונגזר עליו עונש מאסר בן 21 חודשים וכן הופעל עונש מאסר על תנאי בן 5 חודשים במצטבר באופן שהמאסר בפועל שהושת עומד על 26 חודשים. כמו כן הושתו עונשי מאסר על תנאי.

2.

הסניגור המלומד טוען כי לא ניתן משקל מתאים לנסיבותיו המיוחדות של המערער ולטעם לביצוע העבירות. עוד נטען כי המתחם שנקבע מחמיר עם המערער וכי לא היה מקום להפעלה מצטברת של המאסר על תנאי. המשיבה מצידה טוענת כי יש להשאיר את העונש על כנו, נוכח הסיכון שנשקף מהמערער, גם בהינתן מצבו המיוחד.

3.

שקלנו את טיעוני הצדדים. בית המשפט המחוזי לא התעלם ממצבו הנפשי של המערער, ועמד על כך שהגם שהוא סובל מתחלואה כפולה, בעת הרלבנטית הייתה מחלת הנפש שלו בהפוגה ועל פי חוות הדעת הפסיכאטרית נמצא אחראי למעשיו וכשיר לעמוד לדין. גם בתסקיר המבחן שהוגש לבית המשפט המחוזי צוין כי אין נכונות של המערער להשתלב בהליך טיפולי, ולכן אין בידי שירות המבחן לבוא בהמלצה. אף בתסקיר המשלים שהוגש לנו על ידי שירות המבחן לקראת הדיון היום ומהערות עו"ס ברכה וייס בדיון לפנינו, עולה כי המערער אינו מעוניין בתכנית שיקום ומבקש להתגורר בבית אחיו. רמת הסיכון שנשקפת מהמערער היא גבוהה, אך בין כתלי הכלא הוא נמצא במסגרת מוגנת ומפוקחת.

4.

בנסיבות האמורות, ובהינתן הסיכון שנשקף מהמערער, לא מצאנו טעות באיזון העקרוני שערך בית המשפט המחוזי בין שיקולי הענישה וברמת הענישה (מבלי לקבוע מסמרות בגבולות המתחם שנקבע), אולם – ראינו ליתן משקל נוסף למצבו הנפשי של המערער ולאפיון המיוחד של התנהלותו, ולהפעיל בחופף את עונש המאסר על תנאי שהושת עליו, כך שעונש המאסר הכולל בפועל יעמוד על 21 חודשים. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.