ע"פ 4672/10 מדינת ישראל נ. לירן עמר

השופט א' א' לוי:

בלבו של המשיב גמלה החלטה לבצע שוד בתחנת תדלוק בה עבד בעבר. את זממו הוציא אל הפועל בתאריך 14.7.09, כאשר הגיע לתחנה עם אחר בשעת לילה מאוחרת, תוך שהוא נושא עמו אלה ואקדח-דמה. הם דרשו מעובד התחנה למסור לידיהם את כספו, ומשסרב הלם בו המשיב עם האלה וגרם לפציעתו.

המשיב הודה בעובדות האמורות, ובעקבות כך הורשע בעבירה של ניסיון שוד. על כך דן אותו בית המשפט המחוזי לששה חודשי מאסר על דרך של עבודות שירות, שתי תקופות של מאסר על-תנאי, קנס בסך 750 ש"ח, והוא חויב לשלם פיצוי למתלונן בסכום של 7,500 ש"ח.

המערערת סבורה כי עונש זה נוטה לקולה, הואיל ואין בו מענה הולם לחומרת העבירה, נסיבות ביצועה, והצורך בהרתעת הרבים. עוד נטען, כי מדובר בעבירה נפוצה עליה נכון להגיב בענישה קשה.

ערעור זה בדין יסודו. לא נעלמה מעינינו העובדה כי המשיב שולב בקבוצה טיפולית, וגם אם לא התייצב לכל המפגשים שקוימו, הוא השתתף ברובם ונטל בהם חלק פעיל. אנו מקווים כי זהו תחילתו של מפנה באורח חייו של המערער, אולם להליך הפלילי מטרות נוספות, ועל אלה אין מענה הולם בגזר דינו של בית משפט קמא. כוונתנו, בראש ובראשונה, לאינטרס הקורבן שהותקף, הוכה באלה ונחבל רק משום שלא היה מוכן למסור לתוקפים את פדיון התחנה. מטרה נוספת של הענישה היא הרתעת הרבים, והותרת העונש בתיק זה על כנו עלולה לשגר מסר פייסני ומוטעה לרבים. בנסיבות אלו, ולאחר ששמנו לנגד עינינו את גילו הצעיר של המערער ונסיבותיו האישיות, מחד, ואת ההלכה לפיה אין בית משפט שלערעור ממצה את הדין עם נאשמים, מאידך, אנו מקבלים את הערעור ומעמידים את רכיב המאסר בפועל על 12 חודשים. יתר רכיביו של גזר הדין, יעמדו בעינם.

המשיב יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ביום ז' בכסלו התשע"א (14.11.10), עד לשעה 10:00.