ע"פ 4706/17 פייסל אלטאהר נ. מדינת ישראל

1.

המערער הורשע על פי הודאתו בעבירה של הצתת דירת המגורים של בת זוגו, לפי סעיף 448(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על המערער הושת מאסר בפועל של 3 שנים.

על חומרת העונש נסב הערעור שבפנינו, בו הדגיש המערער כי המעשה בוצע ללא תכנון מוקדם, על רקע שימוש באלכוהול וכעס רגעי על בת זוגו, המתלוננת.

2.

נקדים ונזכיר את נקודת המוצא, לפיה אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בחומרת העונש אלא במקרים של חריגה מרף הענישה או מדיניות הענישה הנוהגת.

על רקע נקודת מוצא זו, נציין כי בעבירות ההצתה קיימת משרעת רחבה של ענישה (ראו, לדוגמה, ע"פ 4036/13 מבארכ נ' מדינת ישראל בפיסקה 6 (5.10.2004)), כאשר מדרג הענישה משתנה בהתאם לפרמטרים שונים. במקרה דנן ניתן לזקוף לזכותו של המערער את חרטתו המיידית ונסיונו לכבות את השריפה, אך מנגד, מדובר בהצתה בשעת לילה מאוחרת של דירת מגורים בבית מגורים, דירה שנשרפה כליל. אין צורך להכביר מילים על פוטנציאל הסכנה שהיתה כרוכה בכך לרכוש ולחיי אדם, עת הדיירים האחרים בבניין ישנו שנת ישרים מבלי להיות מודעים לסכנה.

בנסיבות אלה, לא מצאנו להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא.

3.

עברו הפלילי של המערער אינו מכביד וזה לו מאסרו הראשון, ויתכן כי אם יתמיד בהתנהגותו החיובית בין כתלי הכלא, כפי שעולה מהתסקיר בעניינו, הדבר יבוא בבוא העת לידי ביטוי בועדת השחרורים.

אשר על כן, הערעור נדחה.