ע"פ 4709/98 דוד זולדן נ. מדינת ישראל

השופטת ד' ביניש :

המערער הורשע על פי הודאתו בשלוש עבירות התפרצות לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, תשל"ז1977-. אחת מעבירות ההתפרצות לוותה בעבירה של דרישת נכס באיומים - לפי סעיף 404 סיפא לחוק העונשין, כיוון שבמהלכה, כדי להקל על מעשה גניבה, איים המערער על קטין בן תשע בסכין; העבירות בוצעו בהיות המערער בן 19 שנים, ורק מספר ימים לאחר ששוחרר ממאסר קודם. בית המשפט גזר על המערער שש שנות מאסר, מהן שלוש וחצי שנים לריצוי בפועל, והיתרה מאסר על-תנאי.

כנגד עונש זה מוסב הערעור.

המערער הוא צעיר אשר עברו הפלילי מכביד ביותר. קורות חייו מגוללים פרשה עצובה וקשה. מגיל צעיר ביותר משתמש המערער בסמים והוא מכור לסם. המערער לא היה רצוי בביתו מגיל רך והוא התקשה להסתגל לכל המסגרות החינוכיות והטיפוליות שהועמדו לרשותו. עד כה נעשו נסיונות רבים לשקמו ולטפל בו במוסדות שונים בהם שהה, אך למרבה הצער כל המאמצים לשקמו עלו בתוהו.

על פי בדיקות פסיכיאטריות שנערכו למערער בתקופות שונות בחייו, ולאחרונה עקב מעצרו בקשר לעבירות נשוא הערעור, נקבע כי אין המערער מגלה סימנים כלשהם המעידים על קיומה של מחלת נפש, על אף דפוסי אישיותו הבעייתיים.

טענתו העיקרית של המערער בפנינו כיום היא כי לא ניתנה לו הזדמנות לטיפול גמילה. על פי הערכת שירות המבחן - במצב הנוכחי אין ביכולתו של המערער ליצור "קשר" עם גורמים טיפוליים ולהתגייס לשינוי מהותי בחייו. לפיכך, אין בפנינו המלצה טיפולית כשלהי של שירות המבחן.

עם זאת, שמענו מפי קצינת המבחן כי בבית הסוהר נעשים מאמצים רבים מצד גורמי הטיפול השונים כדי להביא לשינוי במצבו של המערער. למערער בעיות הסתגלות ובעיות אישיות קשות - גם בין כותלי הכלא, ולפיכך הוא מוחזק שם כטעון הגנה.

במצב דברים זה, בהעדר אפשרות להכין תוכנית טיפולית כלשהי למערער, ונוכח מצבו הקשה והצפי העגום ביחס לסיכויי חזרתו למוטב, אין מנוס מדחיית הערעור, כדי להגן על הציבור מפני הסכנה הנשקפת מהתנהגות המערער.

עם זאת, אנו חוזרים על המלצתו של בית המשפט המחוזי, כי שלטונות בית הסוהר ייעשו כל מאמץ כדי לבדוק אפשרות לשלב את המערער בטיפול גמילה מסמים, ולהעניק לו את הטיפול הנפשי הדרוש לו.

הערעור נדחה.