ע"פ 4710/03 אורן דנן נ. מדינת ישראל

השופטת ד' ביניש:

המערער הורשע על-פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירות של חטיפה לשם עבירת מין, עבירה לפי סעיף 374 לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: החוק), מעשה מגונה עבירה לפי סעיף 348(ב) בנסיבות של 345(ב)(1) לחוק וכן בחבלה בכוונה מחמירה עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק, ובעבירה של השמדת ראיות לפי סעיף 242 לחוק. בגין העבירות שהורשע בביצוען נידון המערער ל-20 שנות מאסר וכן הופעל במצטבר עונש מאסר על תנאי של 36 חודשים כך שעליו לרצות בסך הכל 23 שנות מאסר בפועל. המעשים אשר המערער הודה בביצועם ובגינם נגזר דינו, הינם חמורים ביותר ומעוררים חלחלה. על-פי מסכת העובדות שתוארה בכתב האישום המתוקן, הקטינה א.ב.. שהיתה כבת 10 שנים, ובת דודתה הגדולה ממנה בשנה לערך, שיחקו בגינה הנמצאת בסמוך למקום מגוריהן ומקום מגוריו של המערער. בשעות הערב המוקדמות, כשהחלו הקטינות ללכת לכיוון בתיהן, וכל אחת מהן אחזה בזרועותיה גור כלבים, ניגש אליהן המערער במטרה לבצע בהן מעשים מיניים. הוא ניסה לשכנע את הקטינות לבוא עמו תוך שהוא מציג עצמו כמי שמעונין לשחק בגור הכלבים ולהראות לחבריו בביתו את הגור שהיה בזרועותיה של הקטינה א.ב.. הקטינה בתמימותה נאותה לבוא עם המערער על אף מחאותיה של בת דודתה, ונעצרה בפתח דירתו, כדי להמתין שהלה יראה את גור הכלבים שלקח ממנה לחבריו. בעורמה פיתה המערער את הקטינה להיכנס לביתו, נעל את דלת הבית וכלא אותה. לאחר מכן סתם המערער את פיה בכפות ידיו, איים עליה שאם תצעק יחנוק אותה וירצח אותה והורה לה לשבת על הרצפה. בשלב הבא החל המערער לבצע בקטינה מעשים מגונים כשהיא מנסה להניאו ממעשיו. המערער לא נעתר לתחינותיה של הקטינה וכשעמדה בהתנגדותה החל לפעול כדי לבצע את זממו בכוח. הוא התנפל על הקטינה, סתם את פיה בסרט הדבקה כדי למנוע ממנה לצעוק ולהתנגד ואיים על חייה. לאחר מכן כרך המערער סביב צווארה של הקטינה חולצה אשר תוך הידוק שרווליה חנק באמצעותה את הקטינה. המערער הידק את החולצה סביב הצוואר עד אשר הקטינה החלה לפרפר, איבדה את הכרתה, ודם החל לזלוג מאפה. משראה המערער את מצבה של הקטינה סבר כי מתה לנגד עיניו, וכדי להפטר ממנה עטף אותה בשטיח, גלגל אותה בתוכו, והוציא אותה מחוץ לבית אל מקום חשוך. המערער שב לדירתו, טישטש את הסימנים שנותרו בדירתו מן הארוע ונמלט מהמקום. זמן מה לאחר מכן, אותרה הקטינה במצב של חוסר הכרה ונזקקה לטיפול רפואי בבית חולים. למותר להדגיש כי מלבד הנזק שנגרם לגופה של הקטינה, נגרם לה נזק נפשי שספק אם ניתן למחותו.

בנמקו את גזר הדין הדגיש בית המשפט קמא את האכזריות שבה נהג המערער כלפי הקטינה, את העורמה שבה הערים עליה כדי ללכוד אותה ברשתו, וציין כי אך נס הוא שהקטינה ניצלה ממות שהיה כפסע ממנה. מגזר הדין עולה תיאור של המצב הקשה בו היתה נתונה הקטינה, אשר ישבה בחדרו של מי שהתנכל לתמימותה, וקראה פרקי תהילים כדי להיחלץ מידיו. עוד עמד בית המשפט על כך שלמערער עבר פלילי בעבירות מאותו סוג, תקיפה, איומים, מעשי אלימות ומעשים מגונים בקטינים בנסיבות דומות למקרה שבפנינו. בית המשפט קמא הוסיף וציין כי בעבר ניסו בתי המשפט להקל עם המערער וליתן לו הזדמנות נוספת מתוך תקוה שניתן לשקמו, אך הוא לא ניצל את ההזדמנויות שניתנו לו, נמלט מן המוסדות בהם היה אמור לקבל טיפול. חודשיים לאחר שהשתחרר המערער מעונש מאסר שנגזר עליו בגין עבירות מאותו סוג, ביצע את העבירה הנדונה. לפיכך הגיע בית המשפט קמא למסקנה כי חומרת העבירות ודרך ביצוען מחייבים ענישה חמורה כדי להגן על ציבור הקטינות מפגיעתו הרעה של המערער.

הערעור שלפנינו מופנה כנגד חומרת העונש. בא-כוחו של המערער ניסה לשכנענו כי העונש שנגזר על מרשו הינו חמור מדיי ביחס למעשים שביצע. הוא הרחיק לכת בטענתו כי עונש זה הושפע מההד הרב שעוררו מעשי המערער באמצעי התקשורת. טענותיו אלה של הסנגור המלומד אינן ראויות והן חסרות שחר. הפרשה שנחשפה בפנינו היא חמורה מאין כמוה וקשה להגזים בתיאור הסכנה הנשקפת מן המערער לשלומם ולחייהם של קטינים וקטינות. המעשה המחריד מדבר בעד עצמו, וחומרתו מתעצמת על רקע עברו הפלילי של המערער. אין כל ספק כי הדרך היחידה להגן על הציבור מפני פגיעתו הקשה של המערער היא בכליאתו מאחורי סורג ובריח לתקופה ממושכת. לא מצאנו גם כל נסיבה מקלה שתצדיק את הפעלת עונש המאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו, בחופף לעונש שנגזר בגין הפרשה הנדונה.

בנסיבות אלה, לא ראינו להתערב כדי להקל בעונשו של המערער.

הערעור נדחה.