ע"פ 4717/05 פלוני נ. מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בת.פ. 915/04 מיום 12.4.05, לפיו נגזר דינו של המבקש לשלוש שנות מאסר בפועל, ושנת מאסר על תנאי. גזר הדין עוכב על-ידי בית המשפט קמא בהסכמת הצדדים עד ליום 29.5.05.

המבקש הורשע על-פי הודייתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש, מעשה מגונה, איומים ותקיפת קטין. מגזר הדין עולה כי המבקש תקף את אשתו בהזדמנויות רבות במהלך נישואיהם בשנים 1994-2004. בשני מקרים הוא אף ביצע בה מעשים מגונים תוך השפלתה. על אלה הוסיף המבקש ותקף גם את בנו, בין השנים 1994-1998, בין היתר, על רקע ניסיונו של הילד לגונן על אימו או על אחיו הקטנים.

תסקיר המבחן בעניינו של המבקש המליץ על עונש של"צ, בכדי שלא לעכב את שיקומו התעסוקתי של המבקש והשתלבותו בקהילה. בית המשפט קמא דחה את המלצת שירות המבחן, וזאת לאור חומרת המעשים, ואי נטילת אחריות מלאה מצידו של המבקש. נקבע, כי באיזון בין האינטרס הכלכלי של המבקש ובין אינטרס הציבור, גובר האינטרס של הרתעת והוקעת תופעת האלימות במשפחה.

לטענת בא-כוח המבקש טובים סיכויי הערעור, וזאת, בין היתר, לאור הפער הגדול בין המלצת שירות המבחן לבין העונש שהוטל על המבקש בגזר הדין. כמו כן מציין המבקש את עברו כשוטר במשטרת ישראל, ואת העובדה שלא ריצה בעבר מאסר בפועל. לטענת המבקש, כיום הוא משוחרר בתנאים מגבילים, כאשר בתחילה שוחרר למעצר בית מלא, וכיום הוא נתון במעצר בית בשעות הלילה בלבד, תוך הגבלת תנועתו לעיר באר-שבע. ביצוע עונש המאסר, טוען בא-כוח המבקש, יגרום למבקש לנזק בלתי הפיך, שכן הוא נתון במשבר אישי ומשפחתי, ועונש המאסר יגרום לקריסתו כלכלית המלאה. הואיל ורכושו של המבקש, הכולל בית ומתפרה לא פעילה, לגביו הוא הגיע להסכם חלוקת שיתוף עם גרושתו, נמצא בגוש קטיף, על המבקש לטפל בתקופה הקרובה בכל הנושאים הקשורים במימושו של רכוש זה ובשיקומו, דבר שיימנע ממנו עקב ביצוע מיידי של גזר הדין.

באת-כוח המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, לאור מהות העבירות וחומרתן יש הצדקה לביצוע מיידי של העונש. סיכויי הערעור קלושים, מה גם שמדובר בערעור על חומרת העונש בלבד. גם תקופת המאסר אינה מצדיקה עיכוב הביצוע. את הטיפול ברכוש יכולה לבצע האישה ואין הצדקה בשל סיבה זו לעכב את הביצוע.

על-פי אמות המידה הנוהגות בעניין עיכוב ביצוע עונש מאסר כפי שנקבעו בפסיקה (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241), אין מקום לעכב את ביצוע העונש במקרה זה.

מדובר בעבירות אלימות ועבירות מין שבוצעו בתוך המשפחה, שהאינטרס הציבורי תומך בביצוע מיידי של גזר הדין שהושת בגין ביצוען. המבקש אמנם היה משוחרר עד למתן גזר הדין, אך אותה עת עמדה לזכותו חזקת החפות, חזקה שכיום, לאחר ההרשעה, אינה עומדת עוד לזכותו.

שיקול נוסף נגד עיכוב הביצוע, הוא, שמדובר בערעור על חומרת העונש בלבד. מעבר לכך, מדובר בתקופת מאסר לא קצרה, דבר השולל את החשש שהמבקש ירצה את העונש כולו, או חלק ניכר ממנו, קודם שמיעת הערעור. לא שוכנעתי שגם האילוצים הנובעים מפינוי מקום מגוריו של המבקש בגוש קטיף מצדיקים במקרה זה את עיכוב הביצוע.

התוצאה היא שהבקשה נדחית.

המזכירות מתבקשת לקבוע את הערעור לשמיעה, ככל האפשר, במהלך שלושת החודשים הקרובים.

ניתנה היום, ט"ו באייר תשס"ה (24.05.2005).

ש ו פ ט

החלטה

המבקש יתייצב לריצוי עונשו בתחנת משטרת באר-שבע ביום 26.06.05 עד השעה 11:00.