ע"פ 472/09 אסף כהן נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב ובעובדותיו הודה המערער נטען, כי בחודש יולי 2007 הוא גמר אומר לגבות סכום של 5000 דולר אותו הפקיד אביו בידיו של אייל זיגר (להלן: המתלונן) כהשקעה במסחר במטבע חוץ. לצורך כך קשר המערער עם שניים אחרים - ויטלי מורדכוביץ (להלן: ויטלי) ואדוארד אוסקר (להלן: אדוארד) - לאיים על המתלונן. את זממם הוציאו הקושרים לפועל ביום

6.8.07, כאשר הגיע למשרדו של קורבנם, ואותה שעה נשא ויטלי עמו שוקר חשמלי ואולר. המערער דרש מהמתלונן סכום של 30 אלף ש"ח, ומשזה סרב להיעתר לדרישה איימו עליו השלושה, ובשלב מסוים אף הצמיד ויטלי את האולר לגרונו של המתלונן. בסופו של דבר נאלץ היה המתלונן למשוך שיק על סך 30 אלף ש"ח אותו נטל המערער ופנה לפדותו בבנק, שעה ששני חבריו מוסיפים להשגיח על תנועות המתלונן ואחר שהיה עמו. מששב למשרד, נעצר המערער על ידי שוטרים.

כאמור, הודה המערער בעובדות שיוחסו לו, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירות של סחיטה באיומים, קשירת קשר לבצע עוון, כליאת שווא ואיומים. חרף זאת, ומכח הסכם טיעון אותו גיבשו הצדדים, ביקש בא-כח המערער בשלב הטיעונים לעונש לבטל את הרשעת שולחו, אולם בית המשפט לא נעתר לו, והוסיף וגזר על המערער שנה מאסר על-תנאי, קנס בסך 1000 ש"ח והוא חויב בפיצוי בסכום של 1500 ש"ח. כמו כן, חויב המערער להיות נתון בפקוח שרות המבחן במשך שנה אחת.

בערעור שבפנינו שב המערער ועותר לביטול הרשעתו. נטען, כי מדובר בנאשם חסר עבר פלילי, אשר הודה בהזדמנות ראשונה וחסך זמן שיפוטי. עוד נטען, כי המערער הוא בן למשפחה נורמטיבית, ואביו היה קורבן למעשה הונאה של המתלונן. כן נטען, כי הרשעת המערער תפגע בעתידו ותקטע את לימודיו בפקולטה למשפטים. לבסוף, הפנה בא-כוח המערער להמלצתו של שרות המבחן להימנע מהרשעה, נוכח תוצאותיה ההרסניות.

כל אשר נטען בפנינו הובא גם בפני הערכאה הדיונית, שכאמור, דנה בו בכובד ראש, אולם סברה כי בנסיבותיה של פרשה זו אין מנוס מההרשעה. לא מצאנו פגם בתוצאה זו. אכן, להרשעת המערער עלולות להיות תוצאות קשות, אולם אלו הן תולדה של חומרת המעשים בהם חטא. הוא קשר עם אחרים לפעול בכח ואיומים כדי לאלץ את המתלונן לפרוע את חובו, ומשימתם כמעט צלחה בידם. למרבה הדאבה, תופעות של סחיטה הפכו לשגרה בחיינו, וכדי להלחם בהן יש להחמיר בעניינם של מבצעיהן. תגובה זו מתחייבת גם כי הנסחטים מעדיפים לרוב שלא להתלונן בפני רשויות החוק עקב האימה בה הם נתונים, ועל כן כאשר מעגל כזה נפרץ צריך לנהוג בעבריינים ביד קשה. אי לכך, הרשעת המבקש כמו נתבקשה מאליה, ומקל וחומר כאשר מדובר במי שהיה הרוח החיה והיוזם לביצוען של העבירות. חרף עובדה אחרונה זו ננקטה בעניינו ענישה מתונה, בודאי בהשוואה לשותפיו, ועל כן אין מקום להקל עמו עוד. בנסיבות אלו כל שנותר לקוות הוא כי המערער למד את הלקח הנדרש, והתנסותו הפעם בפלילים תהיה גם האחרונה בחייו.

הערעור נדחה.