ע"פ 4722/99 סמירו ששון נ. מדינת ישראל

שופטת א' פרוקצ'יה:

1.המערער הורשע בשתי עבירות של סחר בסמים מסוכנים בכך שבשתי הזדמנויות שונות מכר לסוכן משטרתי סם מסג הרואין. בעסקה הראשונה נמכר סם במשקל של 45.09 גרם נטו ובפעם השניה משקל הסם עמד על 47.54 גרם נטו.

על המערער נגזרו 40 חודשי מאסר בפועל בגין העבירות בהן הורשע בתיק זה, וכן הופעל בעניינו מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים, כאשר 6 חודשים מהם הופעלו במצטבר לעונש שנגזר. בסך הכל הוטל על המערער עונש מאסר בפועל של 46 חודשי מאסר וכן עונש מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים למשך שלוש שנים.

2.הערעור שבפנינו נסב על חומרת גזר הדין. עיקר טענתה של באת כוח המערער הוא כי מנימוקים שבאחידות הענישה יש להקל בדינו של המערער וזאת בשים לב לעונשים שנגזרו על נאשמים אחרים שהיו מעורבים גם הם בסחר בסמים באותו מבצע משטרתי שבו פעל סוכן משטרתי אחד.

באת כוח המערער היפנתה לפרטי גזרי דין שניתנו בעניינם של אותם נאשמים תוך פירוט הנתונים הרלבנטיים לכל אחד מהם.

נתנו דעתנו לטיעון זה ובאנו לידי מסקנה כי היקף העונש שנגזר על המערער לא רק הולם את המעשים בהם הורשע, אלא גם כי אינו חורג ממיתחם העונשים שהוטלו על הנאשמים האחרים בקבוצה, תוך שימת לב לנתונים המיוחדים לכל אחד מהם.

עונשו של המערער נגזר, בין היתר, ממספר עבירות הסחר בהן הורשע, מהכמויות הגדולות של הסם הנסחר בשתי העסקאות, ומהעובדה כי לחובתו הרשעות קודמות רבות מאד, ובהן בתחום הסמים. עונשי מאסר על תנאי שנגזרו עליו בעבר לא הרתיעוהו מלחזור ולבצע עבירות נוספות.

בשים לב לכל אלה, אנו סבורים כי אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא באשר לעונש שנגזר לאחר ששקל את מכלול ההיבטים לקולא ולחומרה ואיזן ביניהם בדרך ראויה.

הערעור נדחה.