פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
לערעורים פליליים
ע"פ
4761/10
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופט י' עמית
המערער:
עלי אבו תנהא
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט
המחוזי בחיפה, מיום 4.5.2010, ב-ת"פ 5678-01-09, שניתן על ידי כבוד השופטת
ד' סלע
תאריך הישיבה:
י"ג בסיון התשע"א
(15.6.2011)
בשם המערער:
עו"ד שלומי בלומנפלד
בשם המשיבה:
עו"ד נעמי כץ לולב
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
המתלונן בפרשה בה עוסק ערעור זה הינו קבלן בנייה, בעוד שהמערער היה אחד מבעליה של חברת בנייה. בין שני אלה פרץ סכסוך במהלך שנת 2008, על רקע טענתו של המתלונן כי המערער חייב לו סכום כסף גדול. בעקבות כך איים המערער על המתלונן כי ירצח אותו, ובכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה מתוארים התהליכים שננקטו למימוש האיום. נטען, כי המערער פנה לוואיל היב (להלן: וואיל) בהצעה כי יזרוק רימון לעבר ביתו של המתלונן, ובתמורה הוא ימחל לו על חוב כלשהו. וואיל הסכים לכך, ועל פי בקשת המערער הוא צרף לקשר אדם נוסף - בילאל רחאל (להלן: בילאל). את זממם ביצעו השניים בתאריך 11.12.08, בשעות הלילה, לאחר שהקדימו והחליפו את לוחיות הרישוי של הרכב בו נסעו, וקבלו הדרכה מהמערער כיצד להפעיל את הרימון. בהגיעם לזירה יצא וואיל מהרכב, הטיל את הרימון לעבר ביתו של המתלונן, אולם למרבה המזל הרימון לא התפוצץ עקב תקלה.
במהלך משפטו כפר המערער בעובדות שיוחסו, ובתום שמיעתן של ראיות הצדדים, החליט בית המשפט המחוזי להרשיעו בעבירות של קשירת קשר לבצע פשע, עבירות בנשק, ניסיון להרוס נכס בחומר נפיץ ואיומים. המערער זוכה מעבירה של סחיטה באיומים. בגין כל אלה נדון המערער ל-6 שנות מאסר, 24 חודשים מאסר על-תנאי, קנס בסך 5,000 ש"ח, והוא חויב לשלם פיצוי בסכום של 25,000 ש"ח. להשלמת התמונה נוסיף, כי וואיל ובילאל הודו אף הם בחלקם בפרשה, ולאחר שהורשעו נדון וואיל ל-36 חודשי מאסר, בעוד שבילאל נדון ל-30 חודשי מאסר. כמו כן, נגזרו לשניים מאסר על-תנאי וקנס, ובילאל חויב בפיצוי בסכום של 10,000 ש"ח.
המערער מבקש כי נקל בעונשו נוכח העונשים שהושתו על המעורבים האחרים בפרשה, וכן משום שגזר הדין מתבסס על עובדות והנחות שאין להן זכר בכתב האישום.
אין בידנו להעתר לערעור. ראשית, לא מצאנו ממש בטענה לפיה בית המשפט זקף לחובת המערער עובדות שלא הוכחו. שנית, המערער היה זה שיזם את השלכת הרימון לעבר ביתם של המתלוננים, תוך שהוא מבטיח למבצעים גמול כספי. למרבה המזל הרימון לא התפוצץ, אולם בנקל ניתן לשער את הנזקים שהיה עלול לגרום לולא אותה תקלה שמנעה את הפעלתו. במעשיו הוכיח המערער כי נשקפת ממנו סכנה מוחשית, ומאחר ומעשים מסוג זה שוב אינם נחלתם של מעטים, היה בית משפט קמא מצווה לדון את המערער למאסר ממושך. מדעתנו לא שינינו גם נוכח העונשים שהושתו על המעורבים האחרים בפרשה.
אי לכך, הערעור נדחה.
ניתן היום, י"ג בסיון התשע"א (15.6.2011).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט