ע"פ 4762/22 עמרם כנפו נ. מדינת ישראל

1.

לא אדרש לסיכויי הערעור, אך אציין כי הכרעת הדין שזורה גם בממצאי עובדה ומהימנות וכי ככל שההרשעה תיוותר על כנה, הרי שמדובר בפרשת שחיתות במקומות הרגישים ביותר של תכנון ובנייה וההשפעה על עסקי הנדל"ן ברשות המקומית הרלוונטית.

2.

אני נכון להניח כי עניינם של המבקשים אינו נכנס במדויק לדלת אמותיה של הלכת שוורץ . עם זאת, בבחינת מעין "מאזן נוחות", בהינתן שחלף זמן רב ממועד ביצוע העבירות ובהינתן שהמבקשים התייצבו לכל הדיונים כסדרם מבלי שהוטלו עליהם מגבלות כלשהן – בהינתן כל אלה, איני סבור כי אינטרס הציבור ייגרע אם יתייצבו שני המבקשים למשפטם כשהם לא מאחורי סורג ובריח, מה שיאפשר להם גם להתכונן עם סנגוריהם לדיון.

3.

סוף דבר – אני נעתר לבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין, ככל שהיא מתייחסת לרכיב המאסר בפועל.

אשר לנושא החילוט של המערער בע"פ 4915/22 – בית המשפט קמא האריך המועד עד לחודש יוני 2023. אם וכאשר נתקרב למועד זה בטרם תינתן הכרעה בערעור, הרי שהמערער רשאי לחזור ולפנות לבית משפט זה ואדון בבקשה לגופה.