ע"פ 4771/14 אדהם ענאיה נ. מדית ישראל

השופט י' דנציגר:

1.

המערער הורשע, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב אישום מתוקן שייחס לו את העבירות שלהלן: חבלה חמורה בנסיבות מחמירות [אישום ראשון]; שימוש ברכב ללא רשות, נהיגה ללא רשיון (ריבוי עבירות), נהיגה ללא ביטוח רכב (ריבוי עבירות) [אישום שני]; ושהיה בלתי חוקית בישראל (ריבוי עבירות) [אישום שלישי].

2.

במסגרת הסדר הטיעון הוסכם כי המשיבה תעתור להטלת עונש מאסר בן שנתיים, בצירוף מאסר על תנאי, קנס ועונש פסילה. עוד הוסכם כי המערער יהיה חופשי בטיעוניו לגבי העונש.

3.

בית המשפט המחוזי השית על המערער בגין העבירות דלעיל את העונשים שלהלן: עונש מאסר בפועל בן 24 חודשים בניכוי ימי מעצרו; מאסר על תנאי בן שני ראשים; פסילה מלהחזיק ולקבל רשיון נהיגה למשך שנתיים מתום המאסר; וקנס בסך 5,000 ש"ח (או חודשיים מאסר תמורתו) בגין עבירות השבל"ר והשהות הבלתי חוקית.

4.

לטענת המערער שגה בית המשפט קמא כשלא גזר את דינו בהתאם להוראות תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, אף אם הייתה הסכמה עונשית מסוימת במסגרת הסדר הטיעון. עוד מלין המערער על כך שפסק דינו של בית המשפט קמא תמציתי וקצר ואין בו הסברים או נימוקים כיצד הגיע בית המשפט לעונשים שאותם השית על המערער בסופו של יום. לטענתו היה על בית המשפט להתייחס לכל אחד מן האירועים שבכתב האישום באופן נפרד ולנמק את מתחם העונש לגבי כל אחד מהם. עוד טוען המערער כי לא הייתה הצדקה לחייבו בקנס בשל שתי העבירות דנן, ומדגיש כי לא יהיה ביכולתו לשלם את הקנס, כך שייאלץ לרצות שני חודשי מאסר נוספים.

5.

לטענת המשיבה, משהגיע בית המשפט קמא למסקנה כי הסדר הטיעון הינו ראוי וסביר בנסיבות המקרה, לא היה עליו לעמוד ב"דרישות" שאותן הציג לפנינו המערער באמצעות בא כוחו. לטענת המשיבה העונשים שנגזרו על המערער הינם ראויים בנסיבות העניין. המשיבה השאירה לשיקול דעתנו את סוגיית הקנס.

6.

דין הערעור להידחות, בכפוף לאמור להלן. אין להקל ראש בעבירות שבביצוען הודה המערער, ואנו סבורים כי העונשים שהושתו עליו אינם חורגים בצורה משמעותית לחומרה. המערער נסע ברכב לאחור ביודעו שהמתלוננת מצויה במקום, כשהוא אדיש לאפשרות הפגיעה בה, והוא אכן פגע בה. יתר על כן, המערער נטל בלא רשות את רכבו של אחר ונהג בו מספר פעמים ללא רישיון וללא ביטוח, ולבסוף נטש אותו בסמוך לביתו באזור. נוסף על כל אלה, המערער שהה בישראל ללא אישור כדין, כשהוא נוהג לצאת לאיו"ש ולחזור ולהיכנס לישראל, וזאת במשך תקופה בת כשלושה חודשים.

7.

הגם שפסק דינו של בית המשפט קמא תמציתי, מצאנו כי הוא מקיים את חובת ההנמקה. באשר לטיעוני המערער באשר לתחולת תיקון 113 והשלכותיו על המקרה דנן; אנו סבורים כי הגם שיש ממש בטיעוניו, אין בהם כדי לשנות מן התוצאה הסופית אליה הגיע בית המשפט קמא. ואולם, ראינו לנכון לבטל את הקביעה לפיה אי תשלום הקנס יגרום להארכת תקופת מאסרו של המערער בחודשיים נוספים. אשר על כן, הערעור נדחה, בכפוף לאמור לעיל.