ע"פ 4772/99 אבי אפריימוב נ. מדינת ישראל

1.לפניי ערעור על דחיית בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין. הערעור מתייחס להחלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 7.7.99, בב"ש 91472/99 (בע"פ 70708/99).

2.על המערער נגזרו, בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, בת"פ 2777/99, שמונה חודשי מאסר - מתוכם ארבעה לריצוי בפועל - בגין עבירה של החזקת סמים לשימוש עצמי (עבירה לפי סעיף 7(א)(ג) לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג1973-) ועבירה של החזקת כלים לשימוש בסם (עבירה לפי סעיף 10 לפקודה). בנוסף הופעל כנגד המערער עונש מאסר על-תנאי כך שהוא חויב בריצוי מאסר בן אחד-עשר חודשים בסך הכל. לבית משפט השלום לא הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין.

3.המערער פנה לבית המשפט המחוזי בערעור על חומרת העונש ובבקשה לעיכוב ביצוע ריצוי עונשו. ביום 14.6.99 קבע בית המשפט המחוזי, מפי השופטת ע' סלומון-צ'רניאק, בב"ש 91292/99, כי כיון שקיים יסוד להאמין, שערעורו של המערער ישמע לפני הפגרה ובהתחשב בכך שלא מדובר בערעור מורכב יש לדחות את בקשתו של המערער לעיכוב ביצוע גזר הדין. בית המשפט ציין עם זאת כי "אם יתברר בתוך שלושת השבועות הקרובים כי תקוותי נתבדתה יהיה בכך משום נסיבה חדשה והמבקש יוכל לפנות שוב בבקשה זהה".

על החלטה זו ערער המערער לבית המשפט העליון. בהחלטתה מיום 22.6.99, דחתה חברתי השופטת ט' שטרסברג-כהן את הערר, בקובעה כי מקום בו הערעור הוא על חומרת העונש בלבד לא מתקיים החשש - העומד לרוב בבסיס ההיעתרות לבקשות כגון דא - כי העורר יזוכה בדינו, אך בשל משכה הקצר של תקופת המאסר יסיים את ריצוי עונשו טרם הזיכוי. עוד נקבע כי העונש שהושת על המערער הוא קל והולם לכאורה את הנסיבות.

4.משחלפו שלושת השבועות הגיש המערער בקשה נוספת לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, היא הבקשה נשוא הערעור. בית המשפט, מפי השופט ע' דוויק, דחה את בקשתו. נקבע כי אין סיכוי סביר כי המערער לא ידרש לרצות כלל עונש מאסר בפועל וכי לא קיימת סכנה כי המערער ירצה עונש שהוא אינו מחויב בו. עוד נקבע כי משך הזמן עד בירור הערעור קצר. בית המשפט קמא הדגיש כי מדובר באדם שחזר וביצע עבירה בתוך תקופת ענישה על תנאי ומעובדה זו ניתן ללמוד, לטעמו, על מידה של מסוכנות גם כשמדובר בשימוש עצמי בסם.

יצוין כי הדיון בערעורו של המערער על חומרת העונש נקבע ליום 17.8.99.

5.בהחלטתי מיום 15.7.99, שבה זימנתי את הצדדים לדיון, ביקשתי מהם כי יתייחסו לשאלה המשפטית האם ניתן לערער בשנית על דחיית בקשת עיכוב ביצוע גזר דין. בשל תקלה משרדית, בקשה זו לא הובאה לתשומת לבם של הצדדים. בדיון לפניי צוין כי הפרקטיקה בבית משפט זה היא כי דנים בערעורים כאלה בדן יחיד. ואמנם, גם בתיק זה דנה חברתי, השופטת ט' שטרסברג-כהן, בשלב קודם בערעור מסוג זה. לכן, על אף אי בהירות מסוימת בהוראות החוק הנוגעות לערעורים על החלטות בדבר עיכוב ביצוע גזר דין, אני מחליט להשאיר את הדיון בשאלה זו לעת מצוא, ולנהוג על פי הפרקטיקה המקובלת.

6.לגופו של עניין, טען לפניי בא כוח המערער כי יש לו השגות מהותיות על הדיון בבית משפט השלום, שבו המערער לא היה מיוצג על ידי עורך-דין. לטענתו, לא הוסברו למערער זכויותיו, ובמיוחד לא היה מודע לכך כי תלוי ועומד נגדו מאסר על-תנאי בשל הרשעתו היחידה הקודמת.

7.לאחר ששקלתי בעניין, הגעתי למסקנה כי על אף פרק הזמן, הקצר יחסית, שנותר עד לשמיעת הערעור, הקבוע ליום 17.8.99, מן הראוי לעכב את ביצוע גזר הדין ולשחרר את המערער ממאסרו עד להכרעה בערעורו. יצוין כי השופטת ע' סלומון-צ'רניאק קיוותה כי המשפט יסתיים בראשית חודש יולי וגם חברתי, השופטת ט' שטרסברג-כהן, המליצה על הקדמת שמיעת הערעור. על אף כל זאת, הערעור ישמע רק בעוד כחודש ואין ביטחון כי ייגמר בתאריך הקבוע לדיון. מלבד שיקולים אלה יש משקל מסוים לטענותיו של בא כוח המערער בעניין אי ייצוגו של המערער בבית משפט של דיון. כמובן, איני מביע דעה כלשהי לגופן של טענות אלה, אך עצם קיומן, בצירוף השהיית בירור הערעור, על רקע תקופת המאסר שנגזרה עליו, הביאו אותי למסקנה כי מקרה זה הוא יוצא דופן ומן הראוי לשחרר את המערער ממאסרו.

אי לכך אני מורה על עיכוב ביצוע של גזר הדין, עד להכרעה בערעור. המערער ישוחרר ממאסרו על פי התנאים שהיו בתוקף עד לגזר דינו, שהם ערבות עצמית בסך 3,000.- ש"ח וערבות צד ג' על אותו הסכום מצד אביו. כן אני מורה על עיכוב יציאה מן הארץ ועל הפקדת דרכונו במשטרת השכונות בתל-אביב תוך 24 שעות.