ע"פ 4780/10 יחיא שבלי נ. מדינת ישראל

1.

ערעור על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד סגן הנשיא כ' כתילי) לפיו נגזר על המערער עונש של 32 חודשי מאסר בפועל בצרוף ארבעה חודשי מאסר, שנבעו מהפעלת מאסר על-תנאי שהיה תלוי ועומד כנגד המערער ; 12 חודשי מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים ; קנס בסך 5,000 ש"ח ופסילת רישיון נהיגה לשנתיים מיום סיום ריצוי עונש המאסר.

המערער הורשע על פי הודאתו במסגרת עסקת טיעון בעובדות כתב אישום מתוקן שייחס לו עבירה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ), חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274(1) לחוק העונשין, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין ועבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, האוחז שני אישומים בהם הודה המערער, התנגד המערער לשוטר שהגיע אל ביתו כדי לעוצרו בשל תלונה שהגישה אימו של המערער נגדו. הוא דחף את השוטר ונמלט מהמקום באמצעות רכב, תוך שהוא פוגע בידו של השוטר ומתעלם מהוראות השוטרים לעצור. לאחר בריחתו מהמקום התנהל אחרי המערער מרדף שבמהלכו נהג המערער במהירות מופרזת תוך כדי סיכון עוברי אורח, בהם ילדים ורכבים. לאחר מכן המערער נטש את רכבו בתחנת דלק ונמלט רגלית ליער סמוך, שם נמצא לבסוף על-ידי כוחות משטרה אשר הסתייעו במסוק שהוזנק לצורך זה. באישום השני נטען כי עובר להגשת כתב האישום, במספר רב של מקרים, איים הנאשם על אימו שיהרוג אותה וישרוף אותה, תוך שהוא דורש ממנה שתיתן לו כסף.

2.

בגזר הדין עמד בית המשפט על חומרת העבירות אשר ביצע המערער. הוא הדגיש כי יש להטיל עונשים משמעותיים ומרתיעים, כדי לנסות ולמגר את ביצוען של עבירות אלה. בנוסף ציין בית המשפט כי למערער עבר פלילי מכביד ביותר אשר בעטיו ריצה גם עונשי מאסר בפועל ומאסר על-תנאי, אך אלה לא הרתיעוהו מלשוב ולבצע עבירות פעם אחר פעם. לבסוף ציין בית המשפט כי במערך השיקולים שהובילו לקביעת העונש, ניתן משקל להודאת המערער אשר כללה הבעת צער וחרטה על מעשיו, כמו גם לנסיבות חייו. לפיכך, גזר על המערער כאמור עונש של 32 חודשי מאסר בפועל בצרוף ארבעה חודשי מאסר, שנבעו מהפעלת מאסר על-תנאי שהיה תלוי ועומד כנגד המערער ; 12 חודשי מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים ; קנס בסך 5,000 ש"ח ופסילת רישיון נהיגה לשנתיים מיום סיום ריצוי עונש המאסר.

3.

בא כוח המערער טוען כי שגה בית המשפט כשלא נתן משקל בגזר הדין לכך שמקור המעשים המתוארים באישום הראשון בתחושות קיפוח וכאב שחש המערער לנוכח תלונת שווא שהגישה נגדו אמו. בנוסף טוען בא כוח המערער כי לא ניתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות של המערער אשר לא עבר עבירות במהלך השנים האחרונות, התארס ועמד להתחתן בקיץ הקרוב, כמו גם לכך שהודה בהזדמנות הראשונה בעובדות כתב האישום המתוקן וחסך בכך זמן שיפוטי יקר. לשיטתו, העונש הכבד שהוטל על המערער פוגע בסיכויו לשקם את חייו ולהקים משפחה, וחורג מרף הענישה שנקבע על-ידי בית המשפט העליון ובתי משפט לתעבורה במקרים דומים.

4.

בא כוח המשיבה טוען כי נוכח העבירות החמורות בהן הורשע המערער אין להקל בעונשו. הוא מדגיש, כי טיב מעשיו של המערער מלמד על זלזולו ברשויות האכיפה, כמו גם בחיי אדם. בנוסף מציין בא כוח המשיבה כי למערער עבר פלילי הכולל 21 הרשעות קודמות, בהן עבירות רכוש וסמים.

5.

דין הערעור להידחות. כידוע, אין ערכאת הערעור מתערבת בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בלבד (ע''פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע''פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע''פ 9437/08 אלגריסי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.5.2009)). המקרה שלפנינו אינו מאותם המקרים המצדיקים התערבות.

העונש שהוטל על ידי בית המשפט המחוזי נמצא במדרג הנמוך של הענישה בעבירות החמורות שאותן ביצע המערער. בית המשפט המחוזי נתן דעתו לכלל השיקולים הצריכים לעונש במקרה זה, ואיזן ביניהם באופן ראוי. ממעשיו של המערער עולה תמונה קשה של זלזול ברשויות אכיפת החוק וחיי אדם. המערער לא נרתע מלתקוף שוטרים ומלסכן עוברי אורח תמימים, בהם ילדים, אשר נקלעו בדרכו, ואף איים על אמו הקשישה. יתרה מכך, עברו הפלילי של המערער מכביד ביותר, וכולל, בין היתר, עבירות אלימות חמורות. העובדה שהמערער שב ומבצע עבירות, והתמונה הכללית העולה מכתב האישום המתוקן מלמדות על התנהלותו האלימה ומשולחת הרסן של המערער, המצדיקה עונש מרתיע. מנגד הודאתו של המערער במעשים החמורים אשר כללה חרטה והבעת צער, כמו גם, נסיבות חייו והסיבות להגשת התלונה המקורית נגדו מצאו את ביטויים ההולם בעונש שנקבע ואין בהן כדי להצדיק הקלה בעונשו. סוף דבר, בית המשפט המחוזי שקלל בגזרת דינו את מכלול השיקולים הראויים להישקל ולא נמצאה הצדקה להתערבותנו.

אשר על כן, דין הערעור להידחות.