ע"פ 4795/13אמיר בזזינסקי נ. מדינת ישראל

1.

בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים ג' נויטל, מ' יפרח ו- ג' רביד ) בתפ"ח 25945-03-12 מיום 25.6.2013, במסגרתו הושתו על המבקש שנתיים מאסר לריצוי בפועל לצד 18 חודשי מאסר מותנה (לבל יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו עבירת מין מסוג פשע לרבות ניסיון) ו-10 חודשי מאסר מותנה (לבל יעבור במשך שלוש שנים מיום שחרורו עבירת מין מסוג עוון לרבות ניסיון). כמו כן חוייב המבקש בתשלום פיצוי למתלוננת בסך של 10,000 ₪.

2.

ביום 15.3.2012 הוגש נגד המבקש כתב אישום לבית המשפט המחוזי, בגדרו יוּחסה לו עבירה של אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין וכן ריבוי עבירות של מעשים מגונים לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין. ביום 10.3.2013 הרשיע בית המשפט המחוזי את המבקש בעבירות שיוחסו לו, וביום 25.6.2013 גזר עליו ברוב דעות את העונשים המפורטים ברישא. השופט מ' יפרח סבר בדעת מיעוט כי יש לגזור על המבקש עונש מאסר לריצוי בפועל לתקופה ארוכה יותר ושאינה נופלת מארבע שנים. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת ב"כ המבקש לעיכוב ביצוע העונש והורה על עיכוב רכיב עונש המאסר בפועל בלבד עד ליום 15.7.2013, זאת על מנת לאפשר למבקש להתארגן לקראת תחילת ריצוי מאסרו.

3.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש ב"כ המבקש ביום 3.7.2013 הודעת ערעור לבית משפט זה, ובצִדה בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין של בית המשפט המחוזי, היא הבקשה שלפניי.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה דנא ונתתי דעתי על נימוקיה, לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים במסגרת הדיון שנערך היום לפניי ועיינתי בהודעת הערעור, סבורני כי דינה של הבקשה להידחות.

5.

הלכה פסוקה היא כי נאשם אשר נגזר עליו עונש של מאסר לריצוי בפועל, חייב ככלל להתחיל בריצוי עונשו מיד לאחר מתן גזר הדין (ראו למשל: בש"פ 3360/91 אבו ראס נ' מדינת ישראל (29.7.1991), בפסקה 3 להחלטת השופט ד' לוין ). כך מחייב האינטרס הציבורי. על עיכוב ביצוע עונש מאסר יורה בית המשפט רק במצבים חריגים,

בנסיבות מיוחדות, כאשר משקלן עולה על זה של האינטרס הציבורי אשר בא לידי ביטוי באכיפה מיידית של הענישה (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מ"י , פ"ד נד(2) 241 (2000), פסקה 18 לפסק דינה של השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש ). לא שוכנעתי כי בעניין דנן מתקיימות נסיבות מיוחדות או יוצאות מגדר הרגיל המצדיקות את עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש. בבחינה לכאורית של טיב הערעור וסיכויי הצלחתו, ובשים לב לכך שנראה על פני הדברים כי הודעת הערעור מטעמו של המבקש נוגעת בעיקרה לממצאי מהימנות, כאלה שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם, הרי שסיכוייו של הערעור שהוגש אינם מן המשופרים. גם בהתחשב במשך תקופת המאסר שהושתה על המבקש, בחומרת העבירות ובנסיבות ביצוען, נחה דעתי כי אין להעדיף את עיכוב ביצוע עונש המאסר, על פני ביצועו. לא יהיה בתחילת ביצוע עונש המאסר כדי לסכל את האפקטיביות של הערעור.

6.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית. מעיקר הדין היה על המבקש להתייצב לריצוי עונשו מחר, וזאת בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי שהורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל עד ליום 15.7.2013. ברם, בהתחשב בנימוקי הבקשה ובנסיבות האישיות והמשפחתיות של המבקש, שאותן ציין בא-כוחו, החלטתי לאפשר למבקש פרק זמן קצר נוסף לצרכי התארגנות לקראת תחילת ריצוי העונש, ועל-כן ידחה המועד ליום 22.7.2013,

שבו יתייצב המבקש עד השעה 09:00 בבית המעצר "ניצן", לאחר שישלים קודם לכן את הליכי המיון המוקדם בשב"ס.

המזכירות תקבע את הערעור לדיון עד סוף שנת 2013.