ע"פ 48/11יצחק סויסה נ. מדינת ישראל

לפני ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בקריות (השופטת ר' לאופר-חסון ) מיום 26.12.2010, שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 281/08.

כנגד המערער הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בקריות בו יוחסו לו עבירות התפרצות לבית מגורים בכוונה לגנוב, כניסה לבית מגורים בכוונה לבצע גניבה וגניבות (עבירות לפי סעיפים 406(ב), 406(א) ו-384 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בהתאמה) – כל זאת בשני אישומים שונים. ביום 2.7.2008 הורשע המערער על פי הודאתו בשני האישומים על ידי בית משפט השלום (השופטת לאופר-חסון ). בפתח הישיבה הבאה שנערכה ביום 15.7.2008, ביקש המערער לחזור בו מהודאתו באישום הראשון. בית המשפט דחה את הבקשה וביום 18.11.2008 גזר את דינו של המערער. על פסק דינו של בית משפט השלום הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, בו ביקש המערער לחזור בו מהודאתו ולחלופין – להשיג על חומרת העונש שנגזר עליו. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור והחזיר את התיק לדיון באישום הראשון בפני בית משפט השלום (ע"פ 1910-12-08 סויסה נ' מ.י. לשכת תביעות תחנת זבולון (לא פורסם, 14.5.2009)).

בפתח דיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים שנערך בפני בית משפט השלום ביום 26.12.2010, ועוד בטרם חודשה שמיעת הראיות באשר למיוחס למערער באישום הראשון, ביקש המערער מהשופטת לאופר-חסון

לפסול עצמה מלדון בעניינו. השופטת דחתה את הבקשה בציינה כי מדובר בבית משפט מקצועי הדן ומכריע בתיק על סמך חומר הראיות שבפניו בלבד, וכי לא יתכן שכל אימת שעניינו של נאשם חוזר להישמע בפני בית משפט השלום יצטרך השופט שדן בעניינו לפסול את עצמו.

על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי במסגרתו טוען המערער כי נוכח החלטת בית המשפט המחוזי לבטל את הכרעת הדין של בית משפט השלום באישום הראשון, אין זה ראוי כי השופטת לאופר-חסון

תמשיך לדון בעניינו. המערער מוסיף וטוען כי העונש החמור שנגזר עליו, לשיטתו, מצביע על כך שהשופטת תתקשה לדון בעניינו באובייקטיביות הנדרשת.

דין הערעור להידחות. כבר נפסק לא אחת כי דבר יום ביומו הוא שערכאת הערעור מחזירה תיק לשמיעה בפני אותו שופט שכבר דן והכריע בו, וחזקה על שופט מקצועי שיוכל לחזור בו מממצאים שקבע ולדון בתיק באובייקטיביות (ראו, למשל: ע"פ 75/98 עציון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.4.1998); ע"פ 7724/02 צבי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 3.10.2002)). כך נפסק ביחס לשופט ששמע עדים ואף קבע לגביהם ממצאי מהימנות, וקל וחומר שכך בנסיבות המקרה דנן בהן הרשעתו של הנאשם התבססה על הודאתו ולא על ממצאים עובדתיים. עוד יצוין, כי במקרים בהם מוצאת ערכאת הערעור שהתקיימו נסיבות המצדיקות את העברת התיק לשמיעה בפני שופט אחר, נהוג להוסיף הוראות מפורשות בקשר לכך (ראו: ע"פ 6462/02 מדינת ישראל נ' מנדורי (לא פורסם, 27.8.2002); בג"ץ 5011/10 פלוני נ' הרכב בית משפט מחוזי ת"א (לא פורסם, 26.10.2010)). בנסיבות המקרה דנן, מפסק דינו של בית המשפט המחוזי משתמע כי התיק הוחזר על ידו לבית משפט השלום להמשך דיון בפני השופטת לאופר-חסון (בית המשפט המחוזי אף ציין בהחלטתו כי "חזקה על בית המשפט כי יעשה כן בלב פתוח ונפש חפצה"). כמו כן, יש ליתן תוקף גם לדברי השופטת בהחלטתה מיום 26.12.2010 לפיהם תשמע ותדון בעניינו של המערער אך על סמך חומר הראיות שבפניה.

אשר על כן, ומשלא הוכח דבר קיומו של חשש ממשי למשוא פנים, הערעור נדחה.