ע"פ 4810/08 מדינת ישראל נ. פלוני

השופט א' א' לוי :

בית המשפט המחוזי הרשיע את המשיב בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 בעקבות תקיפת אחיו. על כך הוא נדון לשנתיים מאסר על תנאי, והמדינה משיגה בפנינו על קולת העונש.

בערעור זה קיימנו מספר ישיבות, והתרשמותנו הברורה היא כי המערער אינו ככל האדם. הוא שוב אינו צעיר, ומזה 10 שנים אינו עובד לפרנסתו ומתקיים מקצבה של המוסד לביטוח לאומי. מסכת חייו של המערער אינה פשוטה כלל ועיקר - אביו נפטר לפני מספר שנים, והוא נתפס בעיני בנו כדמות אלימה וקשה; גם מזלה של האם לא שפר, הואיל והיא אובחנה כלוקה במחלת נפש המחייבת את אשפוזה מפעם לפעם; אחיו של המשיב, הבוגר ממנו, סובל גם הוא מלקויים קוגנטיביים. כתוצאה מכל אלה תואר המשיב כאדם מופנם, מתבודד ומתקשה ליצור קשרים חברתיים. נוכח האמור ניסינו למצוא עבור המשיב פתרון הולם לנתוניו בתוך הקהילה, אולם נראה כי הוא מתקשה לשתף פעולה, ומשאלתו האחת היא לשוב לבית אמו.

אין כלל ספק כי העונש שהושת על המשיב אין בו כדי להלום את חומרתם המופלגת של מעשיו, ובנסיבות רגילות נראה כי גם בית המשפט המחוזי לא היה גוזר עונש כה מתון. אולם, התרשמנו כי כליאתו של המשיב לא יהיה בה כדי להביא תועלת כלשהי ולקדם פתרון רצוי, ולכך שותף גם שירות המבחן שניסה לדבר על לבו של המערער להירתם לתהליך שיקומי, אולם לשווא.

בנסיבות חריגות אלו לא ראינו מקום להורות על כליאת המשיב. למסקנה זו הצטרף לבסוף גם בא-כוח המערערת, ועל כן החלטנו לדחות את הערעור ולהותיר את העונש על כנו.