ע"פ 4814/99 יניב לוי נ. מדינת ישראל

השופטת ד' דורנר:

המערער הודה, על-יסוד הסדר-טיעון, בעבירות של חבלה חמורה על-פי סעיף 333 לחוק העונשין, תשל"ז1977-, בצירוף סעיף 35א וסעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א1961-, הפקרה לאחר פגיעה, השמדת ראיה, נהיגה במהירות מופרזת, נהיגה במהירות בלתי-סבירה, אי-ציות לאיתות השוטר המכוון תנועה, ונהיגה ברכב לא-תקין.

על-פי העובדות המתוארות בכתב-האישום, המערער לא ציית לשוטר שהורה לו לעצור, שעה שנהג במהירות מופרזת, ונמלט מפניו תוך פגיעה בשוטר שעמד בדרכו. לשוטר נגרמה חבלה חמורה.

לאחר הפגיעה, הגביר המערער את מהירותו ונמלט מן המקום. באותו לילה, אף ניסה המערער להעלים ראיות שיקשרוהו לתאונה.

על-פי הסדר-הטיעון ביקשה המדינה להטיל על המערער עונש של 22 חודשי מאסר לריצוי בפועל, וכן לפסול אותו מנהיגה לתקופה ממושכת. העונש האחרון היה בעל החשיבות המרכזית, בעיני התביעה, ואילו על תקופת המאסר הסכימו, לאור תקופות המאסר הממוצעות שנגזרו על נאשמים בעבירות מסוג זה, לרבות בעבירת הפקרה.

בית-המשפט המחוזי קיצר בעונש הפסילה מנהיגה, והאריך בעונש המאסר, כך שעל המערער הוטלו שלוש שנות מאסר, ואילו הפסילה מנהיגה הועמדה על שש שנים בלבד.

בערעור שהגיש המערער כנגד עונש המאסר, הגנה המדינה על הסדר הטיעון המקורי, לאמור, כי היה מקום להאריך את תקופת הפסילה מנהיגה לעשר שנים, ולקצר בתקופה המאסר. המערער מסכים לשינוי זה בפסק-הדין.

נראה לנו, כי באיזון הכולל ההסדר המוצע בהליך שבפנינו הוא ראוי.

אשר-על-כן, אנו מקבלים את הערעור, מעמידים את עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער על 22 חודשים, ואת תקופת הפסילה מנהיגה על 10 שנים מיום שחרורו ממאסר.

יתר חלקי גזר-הדין יעמדו בעינם.