בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 4817/05
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופטת א' חיות
המערערת:
מדינת ישראל
נ
ג
ד
המשיב:
פלוני
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 6.4.2005 בתפ"ח 1041/04 שניתן על ידי כבוד השופטים מ' נאמן, כ' סעב וי' כהן
תאריך הישיבה:
י"ז בשבט התשס"ו
(15.02.06)
בשם המערערת:
עו"ד דפנה ברלינר
בשם המשיב:
עו"ד אשכנזי עופר
פסק דין
השופטת א' חיות:
1.המשיב הורשע לאחר שמיעת הוכחות בביצוע מעשים מגונים ומעשי אינוס בבתו הקטינה וזאת במשך ארבע שנים מאז שהייתה כבת שתים עשרה. כמו כן, הורשע המשיב בהתעללות בבנו הקטין ובתקיפת אשתו. משהורשע המשיב בעבירות אלה, גזר לו בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים מ' נאמן, י' כהן וכ' סעב) עשר שנות מאסר, מתוכן שבע שנים לריצוי בפועל והיתר על תנאי, וכן חייבו לשלם פיצויים בסך 25,000 ₪ לבתו ו-15,000 ₪ לבנו.
2.בערעור שבפנינו מלינה המדינה על כי העונש שנגזר למשיב מקל עמו יתר על המידה, אינו הולם את חומרת המעשים שבהם הורשע וסוטה ממדיניות הענישה שהותוותה בעבירות מסוג זה. המשיב מצידו עותר לדחיית הערעור וטוען כי העונש שהושת עליו אינו מקל עימו כלל ועיקר וכי הוא מביא בחשבון את העובדה שכתוצאה מהפרשה נשוא האישום חרב עליו עולמו והוא איבד את משפחתו ואת מקור פרנסתו.
3.המעשים שהמשיב הורשע בהם ובראשם עבירות המין שביצע לאורך מספר שנים בבתו הקטינה, מעשים קשים ומכוערים הם. מהכרעת הדין עולה כי מאז היותה כבת שתים עשרה שנים ביצע המשיב בבתו מעשים מגונים ומעשי אינוס בתדירות של 4-3 פעמים בשבוע ובתקופות אחרות בתדירות של פעם בשבוע. לא אחת אף הפגין המשיב ברבים את יחסו "המיוחד" לבתו, עד שעורר את חשד הסביבה בשל התנהגותו החריגה והמעוותת. המשיב אף נהג בבתו "מנהג בעלים", והצר את צעדיה ואת שגרת יומה באופן אובססיבי. כמו כן, התעלל המשיב בבנו הקטין פיזית ונפשית בכך שהכה אותו בראשו מכות קשות פעמים רבות והפנה כלפיו ביטויים משפילים ביותר. אם לא די בכל אלה, נהג המשיב אלימות קשה גם כלפי אמם של הקטינים והכה בה עד עילפון. מעשיו אלה של המשיב, אותם תיאר בית המשפט המחוזי בהכרעת דינו, חושפים מסכת חיים קשה ואכזרית עמה נאלצו ילדיו ואשתו של המשיב להתמודד נוכח אווירת הטרור שהשליט בבית ונוכח הפגיעות שפגע בכל אחד מהם ללא רחם. משך הזמן שבו נמשכו מעשיו של המשיב, חומרתם של המעשים והעובדה שבוצעו כלפי כל אחד ואחד מבני המשפחה, אכן מצדיקים הטלת עונש חמור בהרבה מזה שהטיל בית המשפט המחוזי על המשיב. פגיעה בילדים באשר הם ראויה להוקעה ולענישה מחמירה. על אחת כמה וכמה פגיעה בילדים שהם עצמו ובשרו של הפוגע, האמור לשמש להם מגן ומושיע. בית משפט זה הדגיש לא אחת כי יש להגיב בענישה קשה וכואבת על עבירות מין ועל עבירות אלימות בתוך המשפחה, על מנת להביא לצמצום תופעות אלה ההולכות ומתפשטות בקרבנו, למרבה הצער. בנימוקים שהעלה המשיב לא מצאנו טעם שיש בו כדי לסטות ממדיניות זו. אשר על כן, החלטנו לקבל את הערעור ולהחמיר בעונשו של המשיב, אם כי כדרכה של ערכאת הערעור, לא ראינו למצות עמו את הדין. אנו מורים אפוא כי עונש המאסר בפועל שהושת על המשיב יעמוד על אחת עשרה שנים, תחת שבע השנים שגזר לו בית המשפט המחוזי. יתר חלקי גזר דינו של בית המשפט המחוזי יעמדו בעינם.
ניתן היום, י"ז שבט, תשס"ו
(15.2.2006).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש
ו פ ט ת