ע"פ 4823/06 מדינת ישראל נ. חליל כבאג'נה

השופט א' א' לוי:

בכתב האישום שהוגש נגד המשיבים – חליל כבאג'נה (להלן: חליל) וחאלד אבו אלהווה (להלן: חאלד) נטען, כי בשני מועדים סמוכים בשנת 2005 הם היו מעורבים בעסקאות נשק עם סוכן משטרתי. על העסקה הראשונה הוסכם ביום 31.10.05, וביום המחרת, לאחר שחליל בדק וספר את הכסף שמסר לו הסוכן, הוא טלפן לחאלד וזה הגיע ומסר לסוכן רובה מסוג קלצ'ניקוב, מחסנית ו-5 כדורים. ביום 6.11.05 הציע חליל לסוכן, בשיחת טלפון, למכור לו שני רימוני רסס, אולם, משנפגשו טען כי האדם שהיה אמור למכור את הרימונים, חושש לעשות זאת. במעמד זה הוסכם כי ביום המחרת ימכור חליל לסוכן 5 אקדחים, 2 רובי קלצ'ניקוב ורימוני רסס, תמורת 83,000 ש"ח. כאשר שבו ונפגשו, טען חליל כי מצא שאותם כלי נשק הם באיכות ירודה, ועל כן הציע לסוכן רובה קלצ'ניקוב נוסף תמורת 10,000 ש"ח. משנתן הסוכן את הסכמתו, הוזעק חאלד למקום, וכאשר הגיע מסר לסוכן את הרובה המובטח.

המשיבים הודו בעובדות אשר יוחסו להם, ובעקבות כך הורשע חליל בעבירות של נשיאה נשק והובלתו, סחר בנשק, וניסיון לסחר בנשק. חאלד הורשע בעבירות של נשיאת נשק והובלתו, ניסיון לסחר בנשק וסיוע לסחר בנשק. באשר לעונש – על חליל הוטלו 30 חודשי מאסר ו-30 חודשים מאסר על-תנאי, בעוד שעל חאלד הושתו 20 חודשי מאסר ו-15 חודשים מאסר על-תנאי.

שניים הם הערעורים המונחים בפנינו. באחד (ע"פ 5410/06) משיג חליל כנגד העונש שהושת עליו, בעוד שבערעור האחר (ע"פ 4823/06) מבקשת המדינה להחמיר בעונשם של שני המערערים.

בית המשפט המחוזי הגדיר את העבירות אותן ביצעו המשיבים כ"חמורות ביותר", וכ"מחייבות עונש מרתיע", הואיל (בלשונו בעמ' 5 לגזר הדין): "איש לא ידע לידי מי יכול הנשק להגיע ומה ייעשה בו, הרי ברור מאליו, שרוכש הנשק פועל בצורה בלתי חוקית, ואילו יכול היה להיזקק לדרכים חוקיות, לא היה פונה לספקים אלטרנטיביים". השקפה זו של השופט המלומד מקובלת עלינו במלואה, ולכך נוסיף כי המציאות הוכיחה, ובמיוחד בשנים האחרונות, כי בסחר הבלתי חוקי בנשק כרוכה סכנה מוחשית לציבור, הואיל ובנשק זה עושים שימוש לא רק מפגעים על רקע פעילות עוינת, אלא גם עבריינים "מן השורה" המסתייעים בו לביצוען של עבירות וגם כדי לחסל חשבונות עם מתחריהם.

נוכח השקפתו האמורה של בית משפט קמא, שכאמור, אנו שותפים לה, התקשינו להבין מתוך גזר הדין במה זכו המשיבים שבית המשפט הסתפק בענישתם בדרך שאינה נותנת ביטוי הולם לחומרת מעשיהם וממילא להרתעת הרבים. אנו מוכנים להניח כי יש ממש בטענת המשיבים בדבר מצוקותיהם האישיות והכלכליות, אולם מכאן ועד לבחירה בעיסוק בסחר בנשק שלא כחוק כדי למצוא מזור לאותן מצוקות, הדרך ארוכה. כאמור, בעבירות בנשק טמונה סכנה רבה, ועמדתה העקבית של הפסיקה היא כי יש לנהוג במבצעיהן ביד קשה. ובאשר לטענה לפיה הודחו המשיבים על ידי הסוכן לבצוע העבירות, כל שנוכל לומר הוא כי בטענה זו אין ממש, שהרי גם אם נניח כי העסקה הראשונה התגבשה בעקבות יוזמתו של הסוכן, מהעובדות בהן הודו המערערים עולה, כי מאותו מועד ואילך היה זה חליל שהוסיף והציע לסוכן כלי נשק רבים, ואחת מאותן הצעות אף יצאה אל הפועל.

לאור האמור, מסקנתנו היא כי יש לדחות את ערעורו של חליל, ומאידך, יש לקבל את ערעור המדינה, ונעשה זאת לאחר שהנחינו את עצמנו בהלכה הנוהגת, ולפיה אין בית משפט של ערעור ממצה את הדין עם הנאשם. אשר על כן, אנו מעמידים את עונש המאסר בו ישא חליל על 4 שנים, ואילו עונשו של חאלד יעמוד על 3 וחצי שנים. אנו סבורים עוד, כי יש צדק רב בעתירת המדינה לגזור למערערים גם קנס, וזאת כדי למנוע מהם את הרווח שהפיקו מן העבירות. אנו גוזרים אפוא לכל אחד מהם קנס בסך 10,000 ש"ח, או מאסר תמורתו למשך שלושה חודשים, ותשלום הקנס ייעשה לא יאוחר מיום 1.7.07. המאסר המותנה אותו גזר בית משפט קמא, נותר בעינו.