ע"פ 4827/07 מוחמד זכארנה נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

המערער הנו תושב נפת ג'נין, שבחודש ינואר 2006 שהה בישראל שלא כדין. באותה תקופה הוא הכיר את המתלוננת, נפגש עמה מספר פעמים, וקיבל את הסכמתה לבקש את ידה מבני משפחתה. ברם, המערער נדחה על ידי אחיה של המתלוננת, הואיל והוא תושב הרשות הפלסטינית, ועל רקע זה גמלה בלבו ההחלטה לחטוף את המתלוננת כדי לבצע בה עבירת מין. לביצוע זממו הוא רתם את עבד אלסלא יאסין, ואת כוונתם הוציאו השניים אל הפועל ביום 22.3.06. המערער קבע מפגש עם המתלוננת, וכאשר הגיעה קשרו אותה המערער ושותפו בסרט דביק אשר הקיף את כל גופה, כולל ראשה. בהמשך, הוביל המערער את המתלוננת למערה, ובעוד שותפו שומר על הפתח כדי להתריע מפני זרים, הוא הפשיטה מבגדיה התחתונים והחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה, עד שהגיע לסיפוקו. כתוצאה ממעשיו של המערער נגרמו למתלוננת חבלות, וכן ארבעה קרעים מדממים בפי הטבעת.

המערער הודה בעובדות האמורות, ובגדרו של הסכם טיעון עתרה המשיבה לגזור לו 12 שנות מאסר, בעוד שההגנה היתה רשאית לטעון לעונש כהבנתה. בסופו של יום נדון המערער ל-10 שנות מאסר, 36 חודשי מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 15,000 ש"ח.

הערעור שבפנינו מופנה כנגד העונש. נטען, כי בית המשפט קמא לא נתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות של המערער, להודאתו ולחרטתו, ומאידך, הושם הדגש על תסקירו השלילי של שרות המבחן.

לא מצאנו בכל אלה עילה להתערבותנו בעונש. המערער חטא בעבירות חמורות מאין כמותן, שהשלכותיהם על המתלוננת היתה ועודנה קשה, וספק בעינינו אם אי-פעם יימצא לה מזור. בעקבות תקיפתה חשה המתלוננת את עצמה פגועה ולא פיסית בלבד, אלא גם ובעיקר נפשית. היא חשה מושפלת ומבוזה, וכמי שנבגדה על ידי מי שנתנה בו אמון בלתי מסויג. יתר על כן, מעמדה של המתלוננת בעיני משפחתה והקהילה בה היא חיה, נפגע בצורה אנושה, וככל הנראה יהיו לכך השלכות גם על סיכוייה להקים אי-פעם משפחה משלה. את כל אלה גרם המערער בהחלטתו לכפות את רצונו על קורבנו, ולמעשה נפשע זה יש תווית מחיר אשר תפקידה כפול - לגמול למערער על חטאו, וגם לנסות להרתיע בדרך זו את הרבים.

נוכח האמור, מסקנתנו היא כי דינו של הערעור להדחות, וכך אנו עושים.