ע"פ 4844/97 פלוני נ. מדינת ישראל

המערערים הורשעו בבית המשפט המחוזי בירושלים ( ת.פ . 154/96) בעבירות של מעשה סדום, כליאת שווא, תקיפה חבלנית ותקיפה בנסיבות מחמירות. בשל העבירות האמורות נגזרו על המערערים העונשים הבאים: על המערער מס' 1 (אימן אלחוסיני ), שהיה בזמן הארוע כבן שבע עשרה - תשע שנים מאסר, מתוכן שבע שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי; ועל המערער מס' 2 ( אחמד

חג'יג '), שהיה בזמן הארוע כבן שש עשרה ומחצה - שבע שנים מאסר, מתוכן חמש שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי.

הערעור מכוון כנגד ההרשעה ולחילופין כנגד מידת העונש.

להלן, בקליפת אגוז, העובדות העומדות בבסיס ההרשעה: המערערים פגשו במתלונן - המוכר להם - ופתחו עמו בקטטה, שבמהלכה גררו אותו למחסן חשוך. במחסן כבלו אותו, היכוהו מכות נמרצות בכל חלקי גופו, הסירו מעליו את מכנסיו ותחתוניו ובזה אחר זה - כשכל אחד מהם שומר שחברו לא יופרע - אילצוהו למצוץ את אבר מינם; ולאחר מכן ביצעו בו מעשה סדום, תוך שהם ממשיכים להכותו ומכסים את ראשו בדלי שהיה במקום. בסופו של דבר, השאירו המערערים את המתלונן, מוכה וחבול, במחסן, כשהוא כבול וקשור לצינור, פיו סתום בגרביו וראשו מכוסה בדלי; ונעלו אחריהם את דלת המחסן באמצעות חבל.

המתלונן חולץ מן המחסן בעזרתם של עוברי אורח, שנזעקו למקום לשמע צעקותיו, לאחר שעלה בידו להסיר את הדלי מעל לראשו ולהוציא את הגרביים מפיו. מחלציו של המתלונן, התירו אותו מן הכבלים שבהם היה כבול וקשור לעמוד וסייעו לו להגיע לביתו.

המערערים הודו בתקיפתו של המתלונן ובהכאתו על רקע סכסוך שנתגלע ביניהם; אך כפרו במעשים המיניים, שייחס להם המתלונן. בית המשפט נתן אמון בגירסתו

של המתלונן; ומצא לה תמיכה בתלונתו המיידית ובגירסה

שמסר המערער מס' 1 במסגרת חקירתו במשטרה, ממנה משתמעת הודאה בביצוע עיקר המעשים המיניים שעליהם העיד המתלונן.

את ערעורו כנגד ההרשעה מיקד ב"כ המערערים בטענה כי בית המשפט לא היה רשאי ליתן אמון בדברי המתלונן בקשר למעשים המיניים; וזאת - בהתחשב בכך שהוא סובל מפיגור שכלי וקיימים הבדלים בין הגירסאות שמסר למחלציו ובמסגרת חקירתו במשטרה, לבין הגירסה שמסר בענין

זה בעדותו בבית המשפט.

לא מצאנו עילה המצדיקה את התערבותנו. בית המשפט המחוזי ניתח את הראיות שבאו בפניו ביסודיות ראויה; ולדברי המתלונן בקשר למעשים המיניים, נמצאה תמיכה בהודאתו של המערער מס' 1 במשטרה ובדברים שמסר למחלציו .

לצד הטענות האמורות, הדגיש ב"כ המערערים את העובדה, כי לא נמצאו על בגדיו או על גופו של המתלונן סימני זרע - כפי שהיו צריכים להימצא על פי גירסתו - וכי לא נמצאו באיזור

פי הטבעת שלו סימני חבלה. בנסיבות הענין , אין בהעדר הסימנים האמורים כדי להשמיט את הבסיס מתחת לאמון, שנתן בית המשפט בגירסתו של המתלונן בדבר המעשים המיניים שבוצעו בו.

אשר על כן, הערעור כנגד ההרשעה נדחה. בטיעונו כנגד חומרת העונש, הדגיש ב"כ של המערערים את גילם הצעיר של שולחיו ואת העובדה כי אין להם הרשעות קודמות וכי המעשה שבגינו הורשעו הינו

בחזקת חריג לאורח החיים שהם מקיימים. בהסתמך על תסקיר שירות המבחן, ביקש ב"כ המערערים לקצר משמעותית את תקופת המאסר שעליהם לרצות; ולהורות כי ירצו אותה במעון נעול.

לא נוכל להיעתר למערערים. ההתנהגות העומדת בבסיס ההרשעה משקפת גילוי חמור ביותר של התעללות גופנית, מינית ונפשית באדם חסר ישע למעשה; ומן הדין הוא, שהעונש יתן ביטוי לחומרה יתירה זו ויקבע אותה בהכרתם של כל הנוגעים בדבר.

גילם הצעיר של המערערים ועברם הנקי, מחווירים לנוכח עצמת ההתעללות וההשפלה שנקטו כלפי קורבנם; ולמעשה, בית המשפט הביא גורמים אלה בחשבון בין שיקוליו.

סיכומם של דברים, הערעור נדחה על שני חלקיו.