ע"פ 4847/06 מחמוד רוך נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

על פי גרסת המשיבה כפי שהובאה בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה, נשא עמו המערער בתאריך 10.8.05 אקדח ברטה בקוטר 9 מ"מ , מחסנית וכדורים, ללא רשות על פי דין. שוטרים שהבחינו במערער קראו לו להתקרב לניידת בה נסעו ודרשו ממנו להזדהות. בהמשך נדרש המערער לעלות לניידת, אולם הוא נמלט. בעקבות כך החל מרדף אחר המערער, ועל פי הנטען, כאשר הגיע לקיר שחסם את דרכו הוא נראה מושיט את ידו לעבר האקדח. בתגובה, הורה לו אחד השוטרים לעצור ואף ירה באוויר. חרף זאת המשיך המערער במנוסה, ונעצר רק לאחר שהחליק ונפל. נטען, כי המערער השליך את האקדח קודם למעצרו, ובהמשך הוא תקף שניים מהשוטרים ואיים לפגוע בהם.

בתגובתו לעובדות כתב האישום הודה המערער בהחזקת האקדח, אולם טען כי הנשק לא היה תקין. כמו כן, הודה המערער כי ברח מהשוטרים, אולם כשנעצר על ידם וידיו נאזקו מאחור, משכו אותו השוטרים למצב עמידה תוך שהם אוחזים באזיקים, ובדר זו נגרמו לו שברים בשתי זרועותיו.

בית המשפט המחוזי, לאחר שמיעתן של ראיות הצדדים, הרשיע את המערער בעבירות של נשיאת נשק והובלתו, תקיפת שוטר, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, איומים ושיבוש מהלכי משפט - עבירות לפי סעיף 144, 273, 275, 192 ו-244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בעקבות כך נגזר עונשו של המערער: 15 חודשי מאסר, 15 חודשים מאסר על-תנאי, וכן הופעל מאסר מותנה בן 24 חודשים שעמד נגד המערער, חלקו בחופף וחלקו במצטבר, כך שתקופת המאסר הכוללת בה ישא המערער הועמדה על 30 חודשים.

מעיון בנימוקי הערעור ומדברי בא-כוחו המלומד של המערער, עו"ד א'

יונס, עולה כי המערער השלים עם הרשעתו בחלק מן העבירות שיוחסו לו (עבירות בנשק, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ושיבוש מהלכי משפט), ואת השגותיו בערעור הוא מיקד כנגד הרשעתו בעבירות האיום והתקיפה. לעניין זה נטען, כי העובדה שזרועותיו של המערער נשברו באשמת השוטרים, יש בה כדי לתמוך בגרסתו שגם אם פלט קללות ומלות איום כלפי אנשי החוק, היה זה פרץ של זעם שמקורו בכאבים שתקפו אותו. גם באשר לתקיפת השוטרים, סבור המערער כי הרשעתו אינה מבוססת דיה, הואיל והיא נשענת על עדותם של שוטרים שלא היה ראוי לתת בהם אימון.

אף שדברי בא-כוחו של המערער בכל הנוגע לנסיבות החבלה הקשה שנגרמה לשולחו, דברי טעם הם וראויים לברור מעמיק ויסודי של המחלקה לחקירת שוטרים, לא נוכל להושיע את המערער בהליך שבפנינו. הרשעתו באותן שתי עבירות עליה הוא חולק, הנה בבסיסה הכרעה בשאלות של עובדה שהתבססה גם על התרשמותה הישירה והבלתי אמצעית של הערכאה הדיונית ממהימנות העדים שהופיעו בפניה, ובעיקר על דברים שנרשמו מפיו של המערער עצמו (ראו ת/8, בו אישר המערער כי אמר לשוטרים "אני אזיין אתכם" ונגח בפניו של אחד מהם). בנסיבות מסוג זה, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאיה של הערכאה הדיונית, ולא ראינו מקום לסטות מהלכה זו במקרה הנוכחי.

באשר לערעור כנגד העונש – למערער עבר פלילי, ובעת ביצוען של העבירות הפעם עמד נגדו מאסר על-תנאי בן 24 חודשים. ברם, נראה כי הענישה שננקטה נגדו בעבר כמו גם המאסר המותנה שריחף מעל לראשו, לא גרמו לו לשנות את אורחותיו, ולראייה ביצועה של העבירה בנשק, לה אנו מייחסים חשיבות מכרעת. בנסיבות אלו לא גילינו בעונש חומרה כלשהי, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור על שני חלקיו.