פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"פ 4858/03
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המערערת:
אילנה קושילביץ
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי
בבאר-שבע, מיום 4.5.03, בתיק פ"ח 908/01, שניתן
על-ידי כבוד השופטים ר' אבידע, ב' אזולאי וח' עמר
בשם המבקשת: עו"ד דליה
חלק
בשם המשיבה: עו"ד מאיה
חדד
החלטה
בכתב האישום שהוגש נגד המבקשת לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע נטען, כי היא קשרה עם אחר (חוסני עאבדין) לרצוח את גרושה. על-פי גרסה זו הובילו השניים את קורבנם בשעת חצות של אחד מימיו של חודש ינואר 2001, למוסך בו עבד חוסני, ושם ירה בו האחרון ירייה אחת מטווח קצר וגרם למותו. בכתב האישום נטען עוד, כי בנוכחות המבקשת הניח חוסני את גופת המנוח בתא המטען של רכבו, והשניים הסיעו את הרכב לאחד ממקומות החניה באילת, שם נטשו אותו.
בפני בית המשפט המחוזי הודה חוסני בעובדות שיוחסו לו, וטען כי ביצע את המעשה על רקע לאומני, טענה שממנה חזר במהלך משפטה של המבקשת. באשר למבקשת, היא זוכתה בתום שמיעתן של ראיות הצדדים מעבירת הרצח, אך הורשעה בעבירת הקשר, בסיוע לאחר מעשה, אי-מניעת פשע, השמדת ראיות ושיבוש מהלכי משפט. בעקבות ההרשעה גזר לה בית המשפט המחוזי חמש וחצי שנות מאסר ושנת מאסר על-תנאי.
בערעור שהגישה לבית משפט זה משיגה המבקשת על הרשעתה, ולחלופין, מופנה טיעונה כנגד העונש. המבקשת עותרת לעכב את ריצוי המאסר, הואיל ולהשקפתה סיכוייה לזכות בערעור טובים, ועל כן עלול מאסרה כבר בשלב זה להתברר בעתיד כמאסר מיותר, אשר יהיה כרוך בו נזק בלתי הפיך, במיוחד לנוכח העובדה שהיא אם לבן שנולד לא מכבר.
עיינתי בקפידה בנימוקי הכרעת הדין ובטענות בא כוחה של המבקשת בבקשה, ולא מצאתי עילה אשר תצדיק את עיכוב ביצועו של העונש. נקודת המוצא של בית המשפט בעת שהוא מתבקש לעכב ביצוע עונש, צריכה להיות האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של המאסר. עם זאת, "יש בהגשת ערעור משום נסיבה נוספת שעשויה להשפיע על מכלול השיקולים העומדים בפני בית המשפט ועל עריכת האיזון ביניהם" (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל פ"ד נד(2)241, 277). בין אותם שיקולים מנה בית המשפט בע"פ 111/99 הנ"ל את חומרתן של העבירות ונסיבות ביצוען, אורך תקופת המאסר שהושתה על הנאשם, טיב הערעור וסיכויי הצלחתו, עברו הפלילי של הנאשם והתנהגותו במהלך המשפט, ונסיבותיו האישיות של הנאשם. הבקשה הנוכחית אמנם מעלה קושי ניכר שמקורו בנסיבותיה החריגות של המתלוננת עקב היותה אם לתינוק, אך למעט עניין זה היא אינה עומדת באף אחד מהקריטריונים שמניתי, וכך הוא המצב, לפחות לכאורה, גם ביחס לסיכויי הערעור.
מכאן החלטתי לדחות את הבקשה, והמבקשת תתייצב לשאת בעונשה במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, ביום א' בתמוז תשס"ג (1.7.2003), עד לשעה 11:00.
ניתנה היום, ט' בסיוון תשס"ג
(9.6.03).
ש
ו פ ט