פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"פ 4859/98 עאדל חניטי נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

דיני עונשין · ערעור על חומרת עונש מאסרערעור על גזר דין של בית המשפט המחוזי בפלילים

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה את הערעור על הכרעת הדין והרשעת המערערים, אך קיבל את הערעור על גזר הדין. נקבע כי לנוכח חלוף כשנתיים מביצוע העבירה, ההתנהגות הנורמטיבית של המערערים וההבדל בגילם של השותפים, יש להמיר את עונש המאסר בפועל במאסר על תנאי.

העובדות

המערערים הורשעו בעבירות שנעברו ביום 27.9.96 וגזר הדין הוטל עליהם ביום 16.7.98. בית המשפט העליון דחה את הערעור על ההרשעה, אך קיבל את הערעור על העונש.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום להקל בעונש המאסר בפועל שהוטל על המערערים, לאחר חלוף כשנתיים מביצוע העבירה ובשים לב לתסקירי קצין המבחן?
  2. 2.האם יש לחייב את שני הנאשמים בעונש זהה כשאחד מהם היה צעיר בעת ביצוע העבירה?

הלכות

  1. 1

    העונש כשלעצמו אינו מופרז, אך חלוף זמן ממושך בין ביצוע העבירה לגזר הדין, והתנהגות נורמטיבית של המערערים לפני המעשה ולאחריו, מצדיקים המרת המאסר בפועל במאסר על תנאי.

    ״העונש, כשהוא לעצמו, אין בו הפרזה כל עיקר, אך לא נוכל להתעלם מכך שתקופה של כשנתיים עברה״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    אין לטעמו להטיל על שותף לעבירה עונש חמור מזה שהוטל על חברו, כאשר אחד מהם היה בן 19 בעת ביצוע העבירה.

    ״יתר-על-כן: נאשם אחד היה בן 19 לעת ביצוע העבירה ולא יהא ראוי כי נטיל על חברו - שהיה שותף לאותה עבירה - עונש אחר משנטיל עליו.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • עונש מאסר בפועל
  • מאסר על תנאי

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט

לערעורים פליליים

ע"פ

4859/98

ע"פ

5457/98

בפני:

כבוד השופט מ' חשין

כבוד

השופטת ד' ביניש

כבוד

השופט ח' אריאל

המערער

בע"פ 4859/98:

עאדל בן ח'ליל חניטי

המערער

בע"פ 5497/98: ג'סאן בן נעמאן ג'ועבה

נ

ג ד

המשיב

ה:

מדינת ישראל

תאריך

הישיבה: ב' בטבת התשנ"ט (21.12.98)

בשם

המערער

בע"פ 4859/98:

עו"ד איברהים אבו-עטא

בשם

המערער בע"פ 5457/98: עו"ד עבד דראושה

בשם

המשיב

ה: עו"ד

אלון אינפלד

בשם

שרות המבחן: גב' זהבה מור

ערעור

על פסק דין בית-המשפט המחוזי

בירושלים

מיום 16.7.98 בת.פ. 175/96

פסק-דין

למרות טענותיו המקיפות של עורך-דין אבו-עטא - אליו הצטרף עורך-דין דראושה - לא עלה בידו לקעקע את מימצאיו של בית-משפט קמא באשר להרשעתם של המערערים.

שונה עניינו של העונש. העבירות נושא הדיון נעברו ביום 27.9.96 ואילו גזר-דין המאסר הוטל על המערערים ביום 16.7.98. העונש, כשהוא לעצמו, אין בו הפרזה כל עיקר, אך לא נוכל להתעלם מכך שתקופה של כשנתיים עברה מאז העבירה ועד לגזר-הדין. יתר-על-כן: נאשם אחד היה בן 19 לעת ביצוע העבירה ולא יהא ראוי כי נטיל על חברו - שהיה שותף לאותה עבירה - עונש אחר משנטיל עליו. בוודאי כן בשים לב לתסקירי קצין המיבחן שתיארו את המערערים כאנשים נורמטיביים אשר התנהגותם היתה לפני המעשה ולאחריו ללא דופי.

אנו מחליטים, לא בלי היסוסים, לקבל את הערעורים על גזר-הדין ואת עונש המאסר בפועל שהוטל על המערערים אנו ממירים במאסר על-תנאי. מאסר על-תנאי זה יצורף למאסר על תנאי שהוטל על המערערים והתנאי הוא אותו תנאי שקבע בית-המשפט המחוזי.

היום, ב' בטבת התשנ"ט (21.12.98).

ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

98048590. G01

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (2 תיקים)

  • עפ 5457/98
  • עפ 5497/98

הלכות

  1. 1העונש כשלעצמו אינו מופרז, אך חלוף זמן ממושך בין ביצוע העבירה לגזר הדין, והתנהגות נורמטיבית של המערערים לפני המעשה ולאחריו, מצדיקים המרת המאסר בפועל במאסר על תנאי.
  2. 2אין לטעמו להטיל על שותף לעבירה עונש חמור מזה שהוטל על חברו, כאשר אחד מהם היה בן 19 בעת ביצוע העבירה.