ע"פ 4861/08 ערן זירדקר נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

שאלת זהותו של האדם שדקר את המתלונן עומדת במרכזו של ערעור זה. בית המשפט המחוזי קבע כי מבצעו של המעשה הוא המערער, בעוד שזה טוען לחפותו. בפתח הדיון בערעור טען בא-כוח המערער, כי מאז ניתן פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, התרחשו מספר אירועים עליהם נכון לתת את הדעת לפני שיוכרע הערעור גופו:

א)

בתאריך 28.5.08, בעת שהמערער ואביו עשו את דרכם לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע לצורך שמיעת גזר-הדין, הצטרף בשלב כלשהו המתלונן למונית בה נסעו. על פי גרסת המערער ואביו, הודה המתלונן בפניהם כי לא המערער דקר אותו אלא אדם אחר.

ב)

בתאריך 5.6.08 הגיע המתלונן לביתו של המערער, בנסיבות שטיבן לא הובהר, ולטענת המערער גם במפגש זה חזר המתלונן ואישר שלא הוא דקר אותו.

בא-כוח המערער ביקשנו לקבל בשלב הערעור ראיות נוספות, והכוונה לתצהירים עליהם חתומים המערער ואביו ביחס למפגשם עם המתלונן ביום 28.5.08, וכן קלטת וידאו בה תועד המפגש עם המתלונן ביום 5.6.08.

באת-כוח המשיבה סבורה כי ראיות אלו, ככל שנכון להגדירן כך, הן חסרות משקל ומהימנות. באשר לנסיעה במונית נטען, כי משנחקר המתלונן על כך הוא הכחיש מכל וכל כי נסע עם המערער ואביו. ובאשר לקלטת נטען, כי מדובר בראיה מקוטעת, לא רציפה, שככל הנראה נעשו בה שינויי עריכה, וככזו היא אינה קבילה ולפיכך גם חסרת משקל ראייתי.

בהסכמת הצדדים צפינו בסרט בו תועד המפגש בין המתלונן למערער ומשפחתו, ועיינו בתצהירים של המערער ואביו. לא נאמר דבר באשר לטיבן של אותן ראיות ומשקלן, אלא רק זאת שאין להתעלם מהן, אף שהן עלולות לעורר שאלות נכבדות של מהימנות וקבילות. בשאלות אלו אין בידנו להכריע, הואיל והדבר מחייב שמיעתם של עדים, וכידוע, בית משפט זה אינו ערוך לכך.

לפיכך, ומבלי שישתמע דבר מהחלטה זו באשר לתוצאת הערעור, אנו מחליטים, מכח סמכותנו לפי סעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי, כדי שיברר באמצעות ראיות שיביאו בפניו הצדדים את האירועים שהתרחשו מיום מתן גזר-הדין ולאחריו , וכיצד יש באלה, אם בכלל, כדי להשפיע על הכרעת-הדין. לאחר שהערכאה קמא תסיים את מלאכתה יובא התיק בפנינו כדי שנקבע כיצד יימשך הטיפול בו.

נוכח העובדה שהמערער כבר נושא במאסר שהושת עליו, מתבקש בית המשפט המחוזי להשלים את הדיון בפניו בתוך 90 ימים.