ע"פ 4861/08 ערן זירדקר נ. מדינת ישראל

א.

בקשה לעיכוב ביצועו של גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט צלקובניק) מיום 28.5.08 בת"פ 8118/05, עד להחלטה בערעורו של המבקש על הכרעת הדין ועל גזר הדין.

ב.

ביום 10.4.05 הוגש כתב אישום כנגד המבקש, המייחס לו עבירת חבלה חמורה בכוונה מחמירה. לפי הנטען, דקר המבקש את אורן קוקבנקר (להלן המתלונן ) בסכין, בעקבות סכסוך שהתעורר בין המתלונן לבין אחיו של המבקש מחוץ למועדון. נטען כי נגרמה למתלונן חבלה חמורה עקב כך, וכי הוא אושפז לשלושה ימים.

ג.

במהלך המשפט היה המבקש במעצר בית, אשר תנאיו שונו מעת לעת. המבקש הודה כי שהה במועדון, אך כפר במעשה התקיפה; אולם בית המשפט קיבל את גירסתו של המתלונן ודחה את גירסתו של המבקש, ולפיכך הרשיע אותו במיוחס לו ביום 4.9.07. במתן גזר הדין, ביום 28.5.08, התחשב בית המשפט בגילו הצעיר של המבקש – מכונאי בשירותו הצבאי, אשר נקטע עקב מעצר הבית; בעברו התקין; ובזמן שחלף ממועד ביצוע העבירה ועד למתן גזר הדין. מנגד שקל בית המשפט את הצורך בהרתעה בגין מעשים חמורים מסוג זה, תופעה חמורה ההולכת ומתפשטת במחוזותינו. כן התחשב בית המשפט בכך שהמבקש לא הודה במעשיו ולא הביע חרטה. בסיכומו של דבר נגזרו על המבקש 50 חודשי מאסר, מתוכם 30 לריצוי בפועל, וכן פיצוי למתלונן בסך 8,000 ש"ח. ביצוע העונש עוכב עד ליום 1.6.08. ביום 29.5.08 הוגש ערעור ועמו בקשה לעיכוב ביצוע. ניתן עיכוב ביצוע ארעי עד להחלטה בבקשה.

ד.

בבקשה נטען כי עיכוב הביצוע נחוץ לשם מניעת נזק בלתי הפיך למבקש, שייגרם אם יתקבל ערעורו; נטען כי סיכויי הערעור טובים, שכן ההרשעה מבוססת על עדות יחידה של המתלונן (עד בעייתי, לפי הטענה, אשר לא ראה ישירות את המעשים הרלבנטיים). עוד נטען, כי המבקש עמד במשך המשפט בתנאי שחרורו ממעצר, לרבות התייצבות לדיונים, וכי במהלך תקופה זו לא נפתחו נגדו תיקים חדשים. לבסוף נטען, לעניין הפיצוי שהושת על המבקש, כי מצבו הכלכלי בכי רע.

ה.

בדיון טען עו"ד בר-נתן כי התמשכות המשפט לא היתה באשמת המבקש, וכי יש צל על ההרשעה – המדובר במתלונן בעייתי שלא ראה את הדקירה; ועוד, לשמיעת גזר הדין נסע המבקש במונית שירות, שאירע שהמתלונן נמצא בה, והוא אמר למבקש – כנטען – בנוכחות אבי המבקש כי פנה למשטרה והודיע שלא המבקש דקרו, וכי חקרו אותו; הסניגוריה פנתה לעניין זה לפרקליטות מחוז הדרום. כן יש צל על אמינות המתלונן מן העבר. על כן לכאורה יש סיכוי לערעור. לאישוש טענותיו בדבר התנהגות טובה של המבקש עד הנה הוצגו החלטות השופט לוי מהימים 6.11.05 ו-1.3.06, בהן הוקלו תנאי מעצר הבית שלו ונבדקה אפשרות שחרורו.

ו.

באת כוח המדינה הפנתה להכרעת הדין באשר להרשעה, המבוססת על מהימנות, ומנגד הובע בה אי אמון במבקש. באשר לטענה בדבר חזרת המתלונן מעדותו – הביעה נכונות לבדוק בפרקליטות המחוז. המדינה מתנגדת לעיכוב.

ז.

אציין כבר כאן, כי אין מקום לדון בעיכוב באשר לפיצוי, שכן המתלונן לא צורף כצד.

ח.

המדינה העבירה (5.6.08) הודעה משלימה, לפיה נגבתה במשטרה הודעה מן המתלונן (שצורפה), ובה הכחיש כי פגש את המבקש, וחזר וטען כי המבקש הוא שדקר אותו. המתלונן הגיב (ביום 10.6.08) כי אמנם קיימת אפשרות שהמתלונן לא מסר הודעה במשטרה, אך יש לחקור פשר הדברים שמסר במונית.

ט.

עיינתי גם בסיכומי הצדדים בבית המשפט קמא (והאיל והנימוקים המפורטים לערעור טרם הוגשו). בסופו של יום שבים אנו להכרעת הדין, שבה האמין בית המשפט קמא לעדות המתלונן, אל מול חוסר מהימנות שיחס לעדות המבקש ואחיו. המאבק בערעור בעניין הכרעת הדין יהא מן הסתם, ומבלי שאקבע מסמרות, מאבק במעלה ההר, וזאת גם אם המתלונן אכן אינו עד נטול בעייתיות. איני מביע כאן דעה באשר לסיכויי ערעור על גזר הדין.

י.

עיינתי בפסיקה שהציג בא כוחו המלומד של המבקש, שלפיה ניתנו עיכובי ביצוע בעבירות שונות, לרבות דומות, הגם שהמדובר היה בתקופת מאסר ממושכת מזו שנגזרה כאן; ואולם, מובן כי הדברים תלויי נסיבות. במכלול השיקולים, איני רואה מקום לעיכוב הביצוע עד לערעור, משעסקינן בשלושים חודשי מאסר בפועל; אך יש להבטיח כי הערעור יישמע במועד שלא ייתרו, ועל כן אבקש מן המזכירות כי הערעור יישמע עד סוף אוקטובר 2008. המבקש יתייצב לריצוי עונשו במזכירות הפלילית בבית המשפט המחוזי בבאר שבע ביום 29.6.08 עד שעה 10:00. תנאי השחרור הקיימים בעינם יעמדו עד להתיצבות.