ע"פ 4866/98 וואפא סרחאן נ. מדינת ישראל

המערערת הורשעה - על פי הודאתה - בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת.פ. 111/98) בעבירות של נסיון לשוד ופציעה בנסיבות מחמירות; וזאת - בשל כך שיחד עם אחרת דרשה באיומי סכין מהמתלוננת למסור לה את כספה ומשסירבה - חתכה אותה בסכין בפניה ושותפתה בעטה בבטנה.

המערערת נדונה בשל מעשים אלה לשלושים חודשים מאסר לריצוי בפועל ושמונה עשר חדשים מאסר על תנאי; וכן הופעל לחובתה - באורח מצטבר - מאסר על תנאי של שלושה חדשים, שהיה תלוי מעליה בעקבות הרשעה בתקיפתה של מתלוננת אחרת.

במרכז ערעורה כנגד משך תקופת המאסר שעליה לרצות בפועל, מציבה המערערת את נסיבותיה האישיות הקשות: בשעת מעשה היתה מכורה לסמים קשים כשהיא מתפרנסת מזנות, אליה הורדה על ידי בעלה לשעבר; והיא נושאת יחידה בעול פרנסתם של שלושת ילדיה, לאחר שבעלה נטש אותה.

המערערת מביעה חרטה וצער על המעשה שבגינו הואשמה והורשעה; ובא כוחה טוען בשמה, כי בשהייתה בכלא הצליחה להתגבר על כמיהתה לסמים והיא מוחזקת במחלקה טיפולית העוקבת אחר התנהגותה ומסייעת לה.

לשיטתו של בא כוחה, המערערת עלתה על דרך השיקום ובקשתו היא כי נקצר את תקופת המאסר בפועל שעליה לרצות, ונאפשר לה להמשיך את תהליך שיקומה מחוץ לכלא.

לא נוכל להיעתר למערערת. מעשה הנסיון לשוד שבו הורשעה נעשה תוך נקיטה באלימות קשה ואגב פציעת הקרבן בסכין. החומרה היתירה הגלומה בשימוש בסכין אינה צריכה הצגה; ומן הדין הוא לקבוע חומרה זו בהכרתם של עבריינים בכח, על ידי הטלת עונשים חמורים שיהא בכוחם להרתיע עבריינים בכח.

העונש שנגזר על המערער עולה בקנה אחד עם התכלית האמורה; ואנו לא מצאנו עילה להתערב להפחתתו.

הערעור נדחה.