ע"פ 4881/98 איאד דענא נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בתאריך 23.7.98, בבית-המשפט המחוזי בירושלים, בעבירות הריגה וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות ונשיאת נשק שלא כדין, שנעברו תוך כדי קטטה שבה נפצע גם המבקש, ונגזרו עליו שבע שנות מאסר מתוכן שש שנים לריצוי בפועל. המבקש, שלא נמצא מסוכן, לא היה נתון במעצר. לאחר מתן גזר-הדין נדחה ריצוי עונשו על-ידי בית-המשפט המחוזי לתאריך 5.8.98, לאחר שבקשתו לדחות את ביצוע העונש, עד למתן החלטה בערעור שעמד להגיש, נדחתה. בינתיים הוגש הערעור ובפניי בקשה לדחיית ביצוע גזר-הדין, שבא-כוח המדינה מתנגד לה נמרצות מטעם עקרוני והוא, הגשמת הכלל המקובל שערעור אינו מעכב ביצוע העונש.

העמדה העקרונית של המדינה אינה נראית לי. אכן, ערעור אינו מעכב ביצוע העונש, אלא שעדיין יש לבחון באופן אינדיבדואלי כל מקרה ומקרה.

במקרה שלפנינו, כאמור, המבקש אינו מסוכן. מדובר באירוע שהתרחש במהלך קטטה ומן הראוי לאפשר לו למצות את ההליכים לפני הכנסתו לבית-הכלא. עם זאת, האינטרס הציבורי מחייב בירור הערעור והכרעה בעניינו בהקדם. לפיכך, אני מעכבת את ביצוע העונש עד למתן פסק-הדין בערעור, ומורה למזכירות לקבוע את שמיעת הערעור לא יאוחר מתאריך 15.9.98.

הערבויות שנקבעו בבית-המשפט המחוזי להבטחת התייצבותו של המבקש לריצוי העונש ישארו בעינן.