ע"פ 4884/06 מוראד רשואן נ. מדינת ישראל

השופט א' רובינשטיין:

א.

ערעור על חומרת העונש שנגזר על המערער בת"פ 3164/04 ביום 30.4.06 על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט כ' סעב), שבגדרו הוטלו על המערער עונשים אלה: ארבע שנות מאסר בפועל, וכן מאסר מותנה של שנה ומחצה לשלוש שנים בעבירת אלימות שהיא פשע, ופיצוי בסך 30,000 ₪ למתלונן. זאת לאחר שהמערער הורשע – כתום ניהול הוכחות – בעבירה של גרימת חבלה בנסיבות מחמירות (סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977). יצוין כי הערעור הוגש מראשיתו גם על הכרעת הדין, אך בהמלצתנו (בדיון מיום ט"ו באייר תשמ"ז – 3.5.07) צימצם אותו המערער לעניין חומרת העונש.

ב.

על פי כתב האישום שבו הורשע המערער, יליד 1984, הגיע המתלונן ביום 30.8.03 לחוף הים בנהריה, שבו שהה המערער עם חבריו. המערער ניגש למתלונן ובידו בקבוק בירה שבור, ודקרו בידו ובחזהו; למתלונן נגרם פצע קרוע בידו עם דימום עורקי, וכן נגרמו חתכים בגידים בידו, והוא נזקק לניתוח ולתפרים.

ג.

בטרם גזר את הדין עיין בית המשפט קמא בתסקיר שירות המבחן למבוגרים. תואר רקע משפחתי נורמטיבי; המערער עזב את בית ספרו כתום 11 שנות לימוד לאחר פגיעה בתאונת עבודה בעת חופשה, שהצריכה אשפוז טיפולי ולאחריו שיקום באשפוז לתקופה של כעשרה וחצי חודשים. לפי התסקיר תיאר המערער עצמו כקרבן וכמי שהגן על עצמו, תוך ראיית הממסד כ"רודפו", והכחיש נזקקות לקשר טיפולי, ועל כן לא באה המלצה טיפולית. בית המשפט קמא עיין גם בגליון הרישום הפלילי של המערער, ובו רישום אחד – עבירת נוער ללא הרשעה (תקיפת שוטר והשתתפות בהתפרעות – 2002), עליה הוטלה עליו התחייבות להימנע מעבירה (יצוין כי בגיליון העדכני שנמסר לנו מופיע גזר דינו נשוא הערעור בטעות כמאסר לארבעה חודשים, בעודו מאסר לארבע שנים – לתשומת לב הפרקליטות ). בטיעונים לעונש ציין בא כוחו של המערער דאז, כי "אנו מבקשים ומעוניינים שכחלק מהרכיב העונשי בתיק זה יהיה רכיב פיצוי למתלונן בכל סכום שבית המשפט יראה לנכון". דבר זה צוין גם על-ידי בית המשפט בגזר הדין. בית המשפט עמד על הצורך במלחמת חרמה כנגד פתרון סכסוכים באלימות ותוך שימוש בכלים מסוכנים, והדגיש את האינטרס הציבורי, לאחר ששיקלל את גיל המערער ועוד, גזר בית המשפט את הדין כפי שפורט מעלה.

ד.

(1) בערעור נטען באשר לגזר הדין, כי בית המשפט החמיר עם המערער, ולא הביא בחשבון את גילו הצעיר בעת ביצוע העבירה ואת עברו הנקי, וכן צוין כי אי לקיחת האחריות אליה נדרש שירות המבחן אינה במקומה, שכן המערער לחם על חפותו. הודגשה תאונת העבודה שעבר המערער, וכן העובדה שלא יצא מביתו וסכין ברשותו אלא נקלע למקרה בעת בילוי בחוף הים. נתעוררה גם שאלה של אי הזמנת רופא שחיוה דעתו לעניין מצבו הרפואי, ונטען כי הסיבה לאי העדתו היתה מצבו הכלכלי של המערער.

(2) לעניין זה הוגשה בקשה להצגת מסמכים רפואיים המעידים על התאונה שאירעה למערער שנה בטרם העבירה, שבה נגרמו לו שברים שונים, לרבות בעמוד השדרה ובעצמות אחרות ופגיעת ראש. המדינה לא התנגדה להגשת הראיות לעניין העונש, אף שסברה שאין בכך כדי להשפיע על גזר הדין. עיינו בעקבות זאת במסמכים, הכוללים תיאור של פגיעה רב מערכתית קשה ושיקום הימנה.

(3) הוגש לנו תסקיר שירות המבחן למבוגרים טרם דיון ראשון שקיימנו ביום 3.5.07. נמסר כי בבית הסוהר חרמון משתתף המערער בקבוצות טיפוליות והתנהגותו חיובית, וחל גם שינוי בתפיסת מצבו. על כך חזרה נציגת שירות המבחן בפנינו. הוצעה דחיה למספר חודשים לשם מעקב. בדיון בפנינו ציין הסניגור המלומד, בין השאר את הימשכות ההליך – כתב האישום הוגש שנה וחודשיים לאחר מעשה, וכן טען כי מדובר באדם חיובי. בא כוח המדינה ציין את חומרת המעשה וכן את הרישום הפלילי הקודם. בהסכמה נדחה הדיון לשישה חודשים לשם תסקיר נוסף.

(4) בתסקיר שהוגש לקראת דיוננו ב-12.11.07 נאמר, כי תפקודו הכללי של המערער תקין להוציא עבירת משמעת אחת, בדיקות הסמים – נקיות, והוא יוצא לחופשות. עם זאת לא נמשך טיפול פרטני, שכן המערער חש כי מיצהו.

(5) בדיון בפנינו ביום 12.11.07 מסרה נציגת שירות המבחן שהתנהגות המערער במאסר תקינה וישנה הכנה לקראת יציאה לשיקום גם אם החלק הרגשי לא מוצה בטיפול. עבירת המשמעת בבית הסוהר היתה מינורית – קימה באיחור. עם תום מועד ריצוי שני שליש יוכל המערער להתחיל בשיקום. אל מול טענות בא כוח המערער סבר בא כוח המדינה כי ההליך בשירות המבחן לא הביא להתקדמות מספקת, וכן ציין כי לא שולם הפיצוי למתלונן, הזקוק לו. בעקבות שיג ושיח עמנו הוחלט כי תימסר הודעת עדכון בתום חודש, על הסדר תשלומים שתכלול פיצוי תוך חודש בסך 10,000 ₪. ביום 3.12.07 הוגשה הודעת הסניגור כי 10,000 ₪ שולמו אך טרם נעשתה פריסת התשלומים. התבקשה השלמת ההסדר (החלטה מיום 4.12.07).

(6) ביום 9.12.07 נתקבלה הודעת הסניגור בדבר הסדר פריסה ליתרת תשלומי החוב, וצורפה החלטה מיום 9.12.07 של המרכז לגביית קנסות.

(7) לאחר העיון סבורנו כי יש מקום להקל במידה מסוימת בעונשו של המערער. אין בכך כדי להקל ראש בחומרת העבירה, שאל נכון הצביע עליה בית המשפט קמא, ושבית משפט זה שב ונדרש אליה פעם אחר פעם. על הרמת היד האלימה, בשימוש בנשק קר או חם (במקרה דנא בקבוק שבור, שפגיעתו עלולה לעתים להיות קטלנית) אין מנוס מענישה קשה, וגם אם לצערנו ההרתעה אינה מועילה כמקווה, לפחות יורחק הפוגע מן החברה לתקופה משמעותית. במקרה דנא החלטנו להפחית במידה מסוימת מן העונש, בשל גילו המאוד צעיר של המערער בעת מעשה כ-19-18 שנים (נעיר כי ראוי שכתב אישום בגילאים אלה יכלול את התאריך המדויק של לידת המערער ולא השנה בלבד, כיוון שתיתכן לכך משמעות מסוגים שונים); כן הבאנו בחשבון כי המערער עצמו עבר טראומה רפואית קשה שנה לפני המעשה ואושפז תקופה ארוכה; כי רקעו נורמטיבי; עברו אינו מכביד; והתנהגותו בכלא תקינה. הוספנו ושקלנו את הסדרת נושא הפיצוי, שעליה יש לברך, גם אם באה מאוחר במקצת, לאחר הצהרות בא כוחו הקודם שתיעד בית המשפט קמא. אנו מעמידים איפוא את המאסר בפועל על שלוש שנים (במקום ארבע). שאר חלקי גזר הדין יישארו בעינם. אנו מייחלים ומאחלים כי המערער לא ישוב לסורו.

(8) הערעור מתקבל איפוא בהתאם לאמור.